מפתיע מחדש

גם שאני צריכה לבטל פגישה או שפסיכולוגית מבטלת כשאני חושבת על זה לפני הביטול אז זה תמיד למה לא אם צריך לבטל מבטלים. אבל כל פעם העוצמה של התחושה שאני מרגישה מייד לאחר הביטול מדהימה אותי מחדש... אני לא כל כך יודעת לתאר את התחושה זה לא בדיוק כאב לא אכזבה זה אולי משהו באמצע לא ברור...(וגם לא) למה זה קורה לי?? אין לי לזה כל כך תשובה .. (הדבר היחיד שאני מבינה שזה מרגיז אותי שהיא מבטלת תמיד ברגע האחרון ולדעתי זה לא פייר כי זה משבש לי את התוכניות, אבל התחושה המוזרה לאחר ביטול שאני מתארת לא קשורה לתופעה זו)

שלום רחל, מעניין עד כמה שאלתך נוגעת בשאלה-תשובה הקודמות... נוגעת במפגש הנוצר במרחב הטיפולי, מפגש שלא בטוח כלל שאפשר לבטל אותו, במובן שהוא ממשיך ומתקיים בנפשם של המשתתפים הקבועים גם ללא מפגש קונקרטי. רחל, כללי הביטול הנאותים אמורים לחול על שני הצדדים, וכדאי שתשתפי אותה בתחושתך שהביטול שלה אינו הוגן. מעבר לכך, כדאי לחשוב על המורכבות שבביטול כעדות למורכבות הקשר, וזה בסדר גמור... לילה טוב, אורנה