עזרה בבקשה..

אני חני בת 19,יש לי חבר כבר שנה וחצי... בן 23 סטודנט.. עד עכשיו,כל הזמן אני הייתי אצלו בבית,אני כבר מכירה את המשפחה שלו,וכמו בת בית שם.. ישנה שם הרבה... המשפחה שלו פתוחה,נחמדה,אוהבת אותי הכל טוב ויפה.. והמשפחה שלי? כמעט אף אחד כאן לא מדבר עם אף אחד.. כל אחד בשלו.. עם אבא אני לא מדברת סיכסוך שנמשך מגיל ההתבגרות שלי והוביל לנתק.. ואמא שלי אחלה בנאדם... אז החלטתי לספר לה בזמן האחרון שזה שאני הולכת אליו,זה רציני אנחנו חברים.. והתחלתי להביא אותו הביתה.. היום קיבלתי טלפון מחברה של אח שלי שהיא אמרה "אבא של סיפר לי שיש לך חבר,שבא אלייך.." אמרתי וואלה כן.. ואז היא ביקשה את אמא שלי דחוף ומסתבר שאבא שלי דיבר עליי,ושיקר.. אמר לחברה של אח שלי ולאח שלי "שמעתי אותה צועקת בחדר.." התכוון שעשינו סקס בחדר.. והוא שיקר כמובן,כי אני מכבדת את הבית שלי,ובכלל אני לא אוהבת לקיים יחסי מין בבית שאני עדיין הבת הכי קטנה.. מה שמפריע שאמא שלי עכשיו בגללו בהיסטיריה.. הפריעה לי באמצע האוכל,שברתי את הצלחת עם כל המרק על הריצפה נכנסתי לחדר נמאס לי ממנו נמאס מה הבעיה שלו ללכת ולרכל עליי??!?!?! אחר כך כל העצבים שיש לי מהמשפחה אני מוציאה על החבר והכל נהרס.......

חני שלום, את אומרת שהקשר עם אבא קשה ועליו כבר וויתרת במידת מה. אבל הקשר עם אמא הוא טוב ואולי לכן היה לך כל כך קשה לך לשמוע אותה נכנסת להיסטריה לשמע הדברים. את אומרת שכלום לא קרה ביניכם אבל מדוע זה כל כך משנה אם כן? את כבר לא ילדה (גם אם את הקטנה בבית), ויש לך חבר זמן רב שאת מרבה לישון אצלו. למעשה נשמע שכולם בבית, כולל את עוצמים עיניים לנוכח העובדה שיש ביניכם קשר משמעותי, ובתוכו יש ככל הנראה גם יחסי מין. שוב, ברור מדוע מרגיז אותך שמדסברים עלייך מאחורי הגב, אבל קיימת השאלה מדוע את משתפת פעולה עם המשחק המשפחתי הזה. מה בך מתקשה לבוא ולומר : כן, יש בינינו קשר רציני על כל המשתמע בכך. אני לא מצפה שתעני על שאלות עלו כאן, אבל אלו שאלות שחשוב שתתני עליהן את הדעת. את אבא לא תוכלי לשנות, אבל תוכלי לשנות את הדרך בה את מגיבה להתנהלותו, ולהתנהלות המשפחתית. דרור

הי אני ממש ממש מסכימה עם דרור, את לא חייבת ותרגישי הרבה יותר טוב אם לא תקחי חלק במשחק הזה. אז מה עושים??? תראי, לפני איזה שבועיים אבא שלי דפק עלי צעקות רצח על איזה משהו שהיה ברור שאני צודקת. פשוט המשכתי לראות טלויזיה, אפילו לא התייחסתי במובן הרגשי, כלומר זה לא הרס לי את היום ולא הרס לי את המצב רוח ולא כלום.. ולמה??? כי אני בטוחה בעצמי!! אם זה משהוא שברור לך שאת צודקת - מה את מתייחסת בכלל? את לא חייבת להגיב אפילו אם דברים קורים בהקשר אליך או סביבך. תאמיני לי שאמך ואחייך יודעים איזה אדם הוא אביך ואין שום צורך שאת תסבירי את עצמך וכו'. אם את מעוניינת לספר למשפחתך או לחלק ממנה על מערכת היחסים שלך עשי זאת, זכרי שאת אדם מבוגר ואחראי ובלי לפגוע - התנהגי בהתאם. לשבור צלחת זה לא דבר שעושים. אני מבינה את הלחץ שהיית שרויה בו ואני לא שופטת אותך חס וחלילה, אבל אני מאמינה שהתאפקות ומחשבה קדימה - לא כזו ש"להכיל להכיל להכיל ולבכות לכרית", אלא כזו שמבינה שבני האדם מתוסבכים ואת לא חייבת בכלל לקחת בזה חלק, תפתור את הבעיה. תני להם להתנהל כפי שהם מבינים, זה לא רק ילדים שעושים דברים מוזרים בשביל לזכות בתשומת לב, האמיני לי שאם לא תתני למחוות של אביך, או של כל אדם אחר, את התגובה הרגשית שהם דורשים בהתנהגותם הלא נעימה, הם יחדלו לקיים אותה, כי זה לא ישרת את האינטרס שלהם. גם אם הם ממש ירצו. אני יודעת מה זה להיות במצבך, ואני מאחלת לך שתביני שאת אדם מבוגר ואחראי שלא תלוי בהוריו או בדעתם כמה שיותר מהר... ממני