התמסרות

ערב טוב. אפילו אם לא שולחים שאלות לפורום, פשוט כיף לקרוא כאן. תודה. אשמח אם תעזרי לי גם. אני מטופלת הרבה זמן שנה ותשעה חודשים אצל מטפלת קלינית. אני ממשיכה בהתנגדות שלי, בועטת אותה רחוק ממני בכל הדרכים האפשריים. אני מודעת לזה , אבל לא מדברת על זה ולא מודה בזה. (ולא רוצה בזה, פשוט רוצה שהיא תחבק אותי חזק ותסע איתי על אותם אופניים שאורנה פעם תיארה בהם את הטיפול !!) אני לא מצליחה להתמסר לה לגמרי, פשוט לא יכולה, וגם לכל האנשים שמסביבי, כל פעם שאני מרגישה קרובה מדי, מוצאת את הדרך להתרחק בחזרה. עכשיו אני מרגישה שמיציתי את הטיפול, ואם היא לא הצליחה להגיע אלי עד עכשיו אז בטח לא תוכל אפילו אם אשאר עוד שנתיים. השאלה היא, האם מטפל/ת יכולים למצוא דרך אחרת אולי להגיע אלי, שיטה אחרת, או שזה פשוט אני וזה לא תלוי בה... מה דעתך? האם יש דבר כזה, אדם בלתי ניתן לטיפול? אני עייפה וצריכה עזרה, אין בי אפילו עוד כוחות לבעוט . שבת שלום

שלום מילי, אולי דווקא העייפות מלבעוט תביא את השינוי. יש, כמובן, גישות טיפול המנסות לעקוף התנגדויות מהסוג שאת מתארת, כמו למשל טכניקות הבעתיות שונות. גם את מיטלטלת בין הקרבה למרחק (ראי תשובותי לקודמותיך), והפיתרון של לברוח מטיפול או להכריז על עצמך כעל "בלתי ניתנת לטיפול" יכול לספק מוצא מתחושת התקיעות. כמו תמיד, הפתרונות הטובים אינם מגיעים בלי מאמץ, ולכן אני בעד המשך העבודה. בהצלחה ליאת