לליאת

הלוואי שיכולתי לכתוב לך בחופשיות כל מה שמציק לי ו'מה עובר עליי' באמת,ציפיות והמתנה לתשובות... וכו'.ובנוסף לכך 'הגברתי מהלך' בשלב חיפוש העבודה,אך עדיין לא מצאתי את העבודה המתאימה לי בזמן זה,,אך אני אמצא בקרוב. ובנוסף לכל זה ה'מלחמה התמידית' בתחום שאמרו להרגיע - הבית,עם אח יהגדול, לא"תורמת" ל'שלות נפשי' ואף מגבירה את הלחץ,אך לצערי איך שהוא רואה אותי הוא מיד 'מתקיף' אותי מילולית וכרגיל קורא לי "אפס","חולת-נפש" וכו',ואף 'איחל' לי (דווקא עכשיו) שהלוואי ולעולם לא אצליח ב'פרוייקט' שאני עובדת עליו,ואם זה לא רוע-לב כלפיי,איני יודעת מה זה רוע-לב?! איני אומרת שאני 'שה-תמים' ולא עניתי לו,ולא הערתי לו קודם על כך שזרק משהו טוב מהמחסן,אך זו לא סיבה 'להתנפל עליי'.

משתנה ערב טוב, הדברים שלך העלו בי אסוציאציה של מלצר מתחיל, שנושא את מגש הכוסות, לא גורע ממנו את עיניו, ומצליח לשפוך בדרך את תכולת הכוסות. אני חושבת שללא קשר למריבות הקטנוניות עם אחיך, כרגע המבט חייב להישאר יציב ובוטח קדימה, מעבר לשטויות, אל הדברים החשובים באמת. נדמה לי שרק כך תוכלי להשלים בהצלחה את המשימה שלך, ולהגיע ליעדך בלי לרוקן אותה מתוכן ומשמעות. בהצלחה ליאת

אך מה אפשר לעשות כשהמילים והמשפטים 'פוגעים' עד כדי כך שלא ניתן 'להבליג' עוד עליהם,איך אפשר לא להתייחס לאיחול רע כ"כ,זה גורם לכאילו 'שריטה בלב' ואיני מגזימה?