כמעט סוף שבוע...

ליאת, את חושבת שאם לי נעים וטוב איתה אז אולי גם לה קצת נעים להיות איתי? אני יודעת שהיא עסוקה עד מאוחר ביום שלנו (גיליתי את הרכב שלה בחנייה ב-8 בערב) ויודעת גם שהיא גרה רחוק קצת. אני המטופלת היחידה שלה באותו יום. אני מקווה שהיא לא מתבאסת להגיע במיוחד מוקדם יותר ליום הארוך שלה, רק כדי להיפגש איתי. היום בכיתי קצת אצלה. רק מעין ימין - זה נחשב כשזה רק עין אחת? (התפלאתי שדווקא המיספרה שמאל שלי בוכה :-))..נכון טיפשי שעל זה חשבתי?.. לא יודעת לבכות בלי לפטפט..נורא). היא מאוד הייתה שם איתי, אבל אני נבוכה וקצת מתביישת שבכיתי. כמעט הרגשתי צורך להתנצל בסוף שעשיתי בלאגן. אבל הסתכלתי סביבי ולא היה שום בלאגן, בטח לא בגללי. אז לא התנצלתי. מתהפכת לי הבטן (ומכווצת את כולי) כשאני נזכרת בי מנסה להחזיק את עצמי שם בלי לברוח לה ואותה נשענת לאחור ושואלת שאלות בשקט. טונים שקטים יכולים לצרוב לפעמים נורא. היה לי קל יותר אם הייתה שואלת כאילו זה שום דבר, בקול חזק וברור. מתעלמת ממה שהיא רואה. ... אבל היא הייתה איתי. בטון הדיבור, במקום שנתנה לי לשתוק קצת, במילים שלה..גם במילים שלא הצלחתי אני לומר לעצמי. ליאת, את חושבת שזה מוזר מצידי לחייך תוך כדי שאני בוכה. עשיתי את זה הרבה היום. הרמתי ראש וראיתי אותה שם וקצת שמחתי, או הרגשתי קשר וקירבה, אז חייכתי אליה, תוך כדי שבכיתי. באיזשהו שלב הרגשתי מובכת מהחיוך הלא קשור הזה אז הסברתי למה אני מחייכת.. אבל באופן כללי, את חושבת שזה מוזר שבערך פעם בשבועיים אני שולחת SMS שמספר לה, גם אם ברמיזה, שאני מודה שהיא שם. שתודה. שאני מרגישה אותה. אני לא יודעת לגמרי למה אני עושה את זה. אולי כי אני חוששת שזה לא עובר אליה בפגישות, או אולי כי אני יודעת כמה זה נעים להרגיש משמעותי וכיוון שהיא כזאת אז אני לא מרגישה צורך לגזול ממנה את הזכות לדעת. לא, זה בעיקר כי אני עולה על גדותיי ומרגישה צורך להעביר קצת מזה אליה. אחרי שאני שולחת אני קצת נרגעת. לא יודעת... זה נשמע לך אמין מצידי? אם הייתי מטופלת שלך היית מאמינה לי או שהיית חושבת שאני אולי רוצה להשיג משהו (גם אם אני לא יודעת מה). אני עושה את זה כבר שנה ותמיד בלי לקבל תגובה ממנה.. עושה את זה קצת בשבילי. טוב, דיברתי מספיק. לילך. (לא שאלתי לשלומך... מה שלומך?)

שלום לילך, מעניין לראות את המתח הזה (כמעט כמו משיכת-חבל) בין החלקים שדואגים לה, מבקשים לרפד ולגהץ את מה שאולי "מתקמט" קצת במפגש שלכן, לבין החלקים שדואגים לך, מבקשים היענות והחזקה בוטחת. זה צורך מוכר, לשמור על מי שצריך לשמור עלינו, לבדוק אם הוא חזק וכשיר לשאת את המטען העודף שאנו מטילים עליו, צורך הקשור, לעיתים קרובות, לנסיבות חיים ספציפיות או לטיב הקשרים המשמעותיים שחווינו בעבר. יש לי הרגשה שהמטפלת שלך יודעת ומבינה מהיכן הצורך הזה, שלך, לשמור כל כך על שתיכן, זו מפני זו. אני רצה לי עכשיו, ואהיה כאן שוב בערב, אם תרצי. (שלומי טוב, תודה. :-)) שלך ליאת

לא מצליחה למצוא מילים להוסיף על אלה שלך, אז רק אומר תודה. מביך אותי לנסות לתאר מה אני מרגישה כלפיה וכמה אני נאחזת בה, בתוכי (לא מתאים לי לדבר ככה).. יש משהו נעים בלשמור את הקשר שלנו אישי ואת התחושות גולמיות. ככה, בלי מילים מסתלסלות ובלי אלף פרטים. רק אני והיא ומה שעולה בינינו. שבת שלום ומנוחה, לילך.