שאלות לגבי הטיפול

שלום לכם, אני בטיפול שנתיים (עוד מעט) ועדיין לא מרגישה התקדמות אמיתית חוץ מזה שאני אולי מדברת קצת יותר אצלה. יש ל ישתי שאלות: 1) אני מאופקת מדי אצלה, בא לי לפעמים לצעוק, לצחוק, לבכות. אבל אני ממשיכה בשקט שלי ובאיפוק . מה שגורם לי להיות עצבנית מאוווודדדד אחרי הפגישה (אפילו אם אני מפחדת, רועדת, מתעצבנת, היא שואלת אותי למה ומנסה להרגיע אותי, אבל בעצם אני לא רוצה. רוצה להוציא הכל). מה לעשות בעניין? 2) שיתפתי אותה בנושא התעללות. דבר שהיה סוד במשך יותר מ-25 שנה. עכשיו אני מתחרטת, כי לא מרגישה שזה מביל לשום מקום, הכל דיבורים . ודווקא אני יותר מוצפת, יותר עם הזכרונות, דבר שאני לא רוצה. פשוט בעבר, זה היה שם אבל אף פעם לא חשבתי על הנושא. האם אם אני אעבור למטפלת אחרת, אהיה חייבת גם לשתף אותה. אני פשוט רוצה לסגור את העניין ולטפל רק בדברים אחרים? 3) מבחינה אחרת קשה לי מאוד להפסיק את הפגישות האלו. זה מין כלוב שנכנסת אליו ואתה לא יכול לצאת ממנו, ומצד שני בא לי לנסות מישהו אחר, מטפלת אחרת עם מחשבה אחרת אולי. איך נפרדים? תודה על העזרה

שלום נועה, הרגשת ההתאפקות שתיארת עשויה להיות מפתח חשוב להבנת האופן בו התפתחה נפשך. כדאי לשתף אותה בכך בזמן אמיתי, במהלך הפגישה, וגם לתאר את העצבנות שאת חשה בסיום ההתאפקות. את מתארת תחושה אמביוולנטית, הן בנוגע להצפת נושא ההתעללות כלפי מעלה, והן בנוגע להמשכיות הקשר הטיפולי. אני מציעה להשתמש בטיפול כדי להבין את אמביוולנטיות שאת חשה סביב מגע קרוב ומעמיק, גם עם חלקים בחוויה העצמית שלך וגם עם אדם אחר. זה יכול להיות מועיל, בין אם תחליטי להמשיך את הקשר הטיפולי הנוכחי ובין אם תבחרי בדמות טיפולית אחרת. איך נפרדים? חושבים על כך, לבד וביחד, בוחרים, והולכים עם הבחירה תוך הבנת צדדיה השונים. לילה טוב, אורנה