מדוכאת

לפני כמה ימים עשיתי כמה בדיקות.. הן לא יצאו טובות.. אבל זה לא קשור.. הבעיה היא שאמא שלי במקום לעזור ולעודד כל היום מסתובבת עם ספרים,כדי לבדוק מה יש לי .. מתחילה לבכות לי.. אומרת לי שאני "ילדה חולנית... " ושאני אסבול הרבה בחיים.. כאילו מרחמת עליי אבל בדרך מובילה אותי סתם להתכנסות בפני עצמי ולדיכאון.. חשוב לציין שאני לא חולה במחלה חשוכת מרפא.. בדיקות שתן שלי,לא יצאו טובות.. כנראה משהו בכליות (רק רציתי להבהיר שהיא סתם עושה סיפור).. ואני לא מבינה למה היא חייבת לעשות את זה?? כאילו היא נהנת שאני תלוייה בה בימים אלה.. בללכת ביחד לרופאים.. אני קולטת אותה מהר,והיא מאוד נהנת מהעבודה שהיא שוב בחיים שלי.. אפילו שזה בדרך כזאתי.. אני מרגישה חרא פיזית.. והיא ממש מורידה גם את הנפשית,אין לי כוח לדיכאון הזה.. פשוט אין לי כוח:(:(:( איך לומר לה לרדת ממני? זה כבר בגבול ההטרדה אני ישנה,והיא מזכירה לי שעוד כמה ימים יש בדיקה ללכת אליה.. וגורמת לי להרגיש פשוט ילדה מסכנה וחולה..

דיכאון יקרה, אימהות - איך הן מצליחות לפעמים לעשות הכל הפוך... אני קוראת את שכתבת, מדמיינת אותה מודאגת בגללך כמו בפעם הראשונה שלתינוקת שלה היה חום גבוה, כמו בפעמים בהן הילדה שלה נשארה בבית משתעלת ומנוזלת... אני רואה אותה בעיני רוחי מתגייסת אל הקרב, יוצאת למלחמה על אושרך, נכונה לכל... וכן - אולי גם מוצאת נחמה קטנטנה בכך ששוב תהיי מעט יותר נגישה לה, קצת פחות רחוקה... אני חושבת עלייך, שלא רוצה בכל זה...שרוצה להתרחק לחיים עצמאיים ושמחים משלך. והכל יוצא הפוך, כי הטוב שיש בכל אחת מכן אינו מגיע אל השנייה. אני מרשה לעצמי לשלוח שתי תקוות - שהבריאות שלך תשוב במהירות, ושתוכלו להתבונן אחת בשנייה ביותר סבלנות ונדיבות. ואם תוכלי, נסי להסביר לה מה באמת (ובדיוק) את צריכה ממנה. לפעמים, אמהות מצליחות להקשיב גם מעבר לעצמן... לילה טוב, אורנה