סתם סיפור קטן

שלום אורנה, זאת לא הודעה חשובה במיוחד... סתם, בא לי לספר לך משהו. את זוכרת שכתבתי כאן, לך, בערב ראש השנה, על זר הפרחים שקניתי לאמא שלי? הרגשתי חגיגיות כזו לקראת השנה החדשה..הרגשתי שהיא הגיעה בדיוק בזמן! אמא שלי הייתה אז אחרי שני ניתוחים להסרת הגידולים הסרטניים, והחלה להתאושש לאט ואני הרגשתי הקלה כל כך כל כך גדולה..על גבול הלפרוץ בצחוק... אחרי תקופה ארוכה של מתח ופחד שתמות, פתאום הרוב היה מאחוריה.. ומאחוריי.. אז הרגליים לקחו אותי לחנות הפרחים של ילדותי ושם קניתי לה את הזר הכי גדול שיכולתי.. זר שזיכה אותי בעיניים נוצצות של אמא, פנים סמוקות של אהבה וחיבוק גדול גדול, שכבר חודשים התאפקתי לא לתת לה.. הזר היה בשבילי סימן לשנה חדשה וטובה- גבול בין הקודמת הקשה לחדשה מלאת התקווה.. זוכרת את כל זה? אז הזר נבל, כמובן, אבל להפתעתי השאיר אחריו רסיסים קטנים, קריצות של תקווה... המפה שעליה עמד נוקדה בזרעים קטנטנים. לפני שבועיים זרעתי אותם, והשבוע 9 ראשים ירקרקים הרימו ראש רכון מהאדמה.. רכים מאוד, שברירייים ודקיקים- אבל חיים! ללא ספק חיים! :-) מלטפת אותם בעיניים כל הזמן.. מסוג הדברים הקטנים שגורמים לך להרגיש קצת מטופש עם עצמך, על שאתה נמשך להאמין ב"סימנים":-)...שיש דברים סביבך שאולי יש להם פשר, גם אם אתה לא מצליח להבין אותו במילים.. אני לוקחת לי את החופש, לפעמים, להאמין גם בדברים שאני לא מאמינה בהם :-) (את מוזמנת להצטרף...) שיהיה לילה טוב וחמים, לילך

לילך יקירתי, אז עכשיו יש לך מלונים שגדלים בעציץ בעבודה, ורסיסי חיבוק שגדלים בבית... לא מעט פוריות וצמיחה בשביל שנה שכזאת... בריאות לאמך, וחמימות אין קץ בשבילך, אורנה

תודה אורנה יקרה.. מחמם את הלב שזכרת את המלונים :-) צחקקת אותי ליל מנוחה, לילך.