ליאת
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
היי ליאת, שוב אני. מקווה שזה לא יותר מידי.יש לי ,אפשר להגדיר את בעיה ,בעיה רצינית אפילו שדי מדאיגה אותי.בזמן האחרון אני חושבת שאולי גם את חברים שלי שסביבי. זה קורה בשבוע האחרון בעיקר .אני מסתגרת בבית ומשקרת לחברים שמזמינים אותי לעשות איתם משהו שכבר יש לי תכניות אחרות,שאני עייפה(אני עובדת הרבה שעות זה מה שכרגע עוזר לי לשמור על שפיות)לא בא לי להגיד את האמת..ההסתגרויות היו גם בעבר אבל איך שהוא הייתי מצליחה להתעלות מעליהם,אין לי מושג באיזה כוחות...חברים שלי ,והאהדה שלהם נותנת הרבה כוח,ללא ספק. אבל קשה לי עכשיו בתקופה הזאת לעשות מאמץ מינימלי אפילו,אני מרגישה שהדיכאון לופת חזק חזק וקשה להשתחרר ממנו.קשה לעמוד מולו. היום יצאתי קצת עם חבר שלי, בת דודה שלי ובעלה היינו בקניון .היה די נחמד אבל רוב הזמן הרגשתי חלשה,ורצון לישון,בגלל המצב הנפשי ...הכל עדיין חונק שם בפנים,ואני רק רוצה לישון ולאבד את היכולת להרגיש כל כאב...תוך כדי שאני כותבת את הדברים הכאב צועק בתוכי ואין מי או מה שיעזור לי לצאת משם...שוב אני בתוך התהום הזאת בפעם המי יודע כמה..וליבי כואב..עצובה עד עמקי נשמתי שהימים עוברים ואני לא יוצאת מהמקום בו אני שונאת להיות,מקום שהוא לא טוב.הלוואי ויכולתי באיזו שהיא דרך להתעלות מעל התחושות הקשות .אני שוקלת לחזור לטיפול תרופתי לגבי השיחות עוד לא החלטתי ...הן גורמות לנפילת מתח ולחולשה נפשית..כבר מאוחר מידי להגיד שהמצב שלי זמני כי כולם כבר התייאשו, גם את ובמיוחד המטפלת שלי, אני רואה את זה בכל דרך אפשרית,והיא כמובן אומרת שלא אבל קשה להאמין לאמירות שלה,לא כי אני לא רוצה,כי פשוט ככה... נמאס להכריח את עצמי להתמודד עם הדברים הפשוטים והסטנדרטיים כמו ללכת לעבודה כל יום אפילו להתלבש ולהתאפר וכו'.נמאס לי מכל יום שעובר..לא מצליחה למצוא טעם בשום דבר. חשפתי דברים בטיפול שלא רציתי לחשוף.הפצעים נפתחו והכל שותת דם. חנוק לי מידי ולא יודעת עוד לאן לפנות. סליחה שכותבת פה ככה.... חן
שלום חן, אני חושבת שעל רקע התגברות תחושות הדיכאון והכאב, זה רעיון לא רע בכלל לנסות ולהיעזר בטיפול תרופתי (לא זכרתי שהפסקת). ההקלה החלקית שהתרופות מאפשרות, מסייעת לשרוד את פגישות הטיפול הקשות, את צריבתם של הזיכרונות הטראומטיים, וכמובן את תופעות הדיכאון הקשות שאת מתארת. בינתיים, שולחת לך מכאן תקווה להקלה מהירה, ועידוד להמשיך ולהיעזר בידיים המושטות אליך. החזיקי מעמד. ליאת