נבגדת גופנית

יש לי בעייה קצת מוזרה... אני בחורה צעירה. וקשה לי מאוד בחברה. מעדיפה תמיד להיות לבד. כאשר מתיישבים לידי, למשל בפינת הקפה בעבודה ומתחילה שיחה ידידותית הגוף שלי בוגד בי. הראש לפתע מתנתק,אני מרחפת כמו שיכורה,רועדת מבפנים מתה שיסתלקו מלידי. קשה לי לשלוט בתחושות הללו הן קורות בצורה אוט'. אני מנסה להיות חברמנית ולחייך ומבפנים מרגישה שאני מתעלפת. עד כדי כך! שאני לא מצליחה לעקוב אחרי השיחה. כי אני פתאום מעופפת לגמרי. הראש מתנתק. ובכלל צחוקים של חבר'ה ובדיחות מרתיעות אותי לחלוטין. לא יכולה שיישבו לידי.אני כאילו צוחקת מהבדיחות במעגל שסביבי אבל מרגישה ההיפך. בורחת מהר בתירוץ הקבוע- "צריכה לנוחיות" או ממהרת למשרד. יש לציין שעם אנשים שאני רגילה אליהם זה לא קורה- כמו בעלי,משפחתי רק בקרבת זרים. לא רוצה שיהיו לידי. יש לי רתיעה מקרבה וממגע (לא של בעלי-רק אליו אני רגילה). יש לציין ולא יודעת אם זה קשור- בילדותי חוויתי פגיעה בתחום המיני. מאז עברו שנים רבות וזה לא טופל באופן מקצועי. האם יש קשר לתחושות ולרתיעה שאני חווה כיום? מרגישה שהגוף שלי בוגד בי! למרות שמנסה בכל הכוח להשאר עם הרגליים על הקרקע ולא להתנתק בחברה. אבל הגוף- יש לו חיים משל עצמו. הוא עושה את זה לבד.. האם זה חוסר ביטחון?

שלום לך, אנשים רבים סובלים מחרדה חברתית, גם אם לא חוו בעברם פגיעה טראומטית. ובכל זאת, כאשר יש ברקע אירוע כזה, קשה שלא לשער על קשר בין הדברים. ילד שנפגע מינית (ולא רק מינית) מידיו של מבוגר, עלול לפתח עמדה מאד חשדנית וזהירה מול העולם, כמו גם עמדה של חוסר ערך בתפיסתו את עצמו. את מתארת התנהלות חברתית מסורבלת מאד, המותירה אותך סובלת ובודדה גם בהקשרים חברתיים תמימים ונעימים לכאורה. זהו הפסד גדול, מאחר ומגע חברתי רגיש ותואם יכול להיות במידה רבה גם מקור הנאה ונחמה. אני ממליצה לך בחום לבדוק אפשרות של טיפול פסיכולוגי בעזרתו תוכלי לשקם את האמון שלך בעצמך ובאנשים. טיפול בחרדה חברתית, שיכול להיות יעיל מאד הן במסגרת פרטנית והן במסגרת טיפול קבוצתי, עלול להיות לא מספיק, שכן לתפיסתי, יש חשיבות רבה בעיבוד הטראומה שחווית בילדותך. לכן, עצתי לך להגיע להתייעצות ראשונית עם פסיכולוג/ית קליני/ת, להעריך את הצרכים והכוחות ולפעול בהתאם. בהצלחה ליאת