התעייפתי מהטיפול

ערב טוב, אני נכון הולכת לטיפול באופן קבוע כל שבוע, אבל אני לא שם. אני יושבת, אבל לפעמים לא מקשיבה (ולרוב זאת היא שמדברת). אני לא מצליחה להתרחק ממנה, אבל לא מצליחה לתת לה לעזור לי. אני נורא מפחדת מהקרבה הזו , אני יודעת למה וכבר דיברנו על זה, אבל אני לא יכולה בכל זאת להתגבר על זה למרות כל מאמציה ומאמצי. וזה גורם לטיפול להיות מעיק, מפחיד, מלחיץ.... התחלתי אהת הטיפול לפני שנה וכמה חודשים.... אבל אני כבר עייפה אני משתעממת מהר מאוד מכל הדברים שלוקחים מקום קבוע בחיי..... אבל מצד שני אני לא רוצה לאבד אותה, טוב לי לשמוע אותה, לדעת שהיא שם...ואני מתעצבנת מאוד כשהיא לא שם או כשהיא מתקרבת מדי. אני מבולבלת לגמרי ועייפה.... ולא יודעת איך ואם להמשיך? מה את אומרת?

שלום שולה, אני חשה כי תשובתי 'מקופלת' כבר בתוך שאלתך, עולה מתוך האמביוולנציה שלך סביב הקשר עם המטפלת. נדמה לי שיש לכן עוד עבודה לעשות, לברר את הנושא של קרבת-יתר ומרחק-יתר. כפי שכתבתי בתשובה הקודמת (ל'סתם'), לפעמים זה כל הטיפול כולו - לעזור לנו לראות כיצד אנחנו 'נוכחים' עם אדם אחר. וזה לא מעט בכלל... האם תמצאי את הכוח לחפש דרך אליה ואליך? אורנה