3 שנים בטיפול

לאחר 3 שנים בטיפול עם קשר טוב עם המטפלת,חלה אצלי נסיגה ואני לא מסוגלת לשתף אותה כמעט בכלום ולהיות אני עצמי-עם הקשיים ואפילו עם הדברים הטובים.אני רוצה בכל מאודי לבוא ולדבר בחופשיות כפי שעשיתי בעבר,אך לא בא לי.אני גם לא מסוגלת לומר לה או לי ממה כלכך נפגעתי שגרם לי להרגיש שהפתיחות הזו-ב 50 דקות בלבד,עם ההפסקה של השבוע שווה את המאמץ.מה עובר עליי? רציתי לעשות הפסקה ולשמחתי המטפלת התעקשה שזו סוג של בריחה והעיתוי לא מתאים.אני מבולבלת ומתוסכלת מהמאבק הפנימי והאי שקט שמתחוללים בתוכי.אודה על התייחסותכם.

גל שלום, למצב שאת מתארת יכולים להיות מספר גורמים, אבל מדברייך נשמע לי שזהו שלב משמעותי בקשר שלכם. את לא רוצה שהיא תתן לך לברוח ושמחה שהיא ראתה שזה מה שאת מנסה לעשות. ייתכן ואת חוששת מהעמקת הקשר ביניכן והליכה שלב אחד קדימה. משום כך את נאחזת לפתע ב"מה הטעם אם זה רק 50 דקות". כאילו את מנסה לומר לעצמך שהיא לא כל כך משמעותית שאת יכולה גם בלעדייך. חשוב שתדברו על כך בטיפול, לאו דווקא לצאת עם תשובות ובוודאי לא להגיע עם תשובות מה קורה לך, אבל עם ניסיון להבין מה קורה ואיך ממשיכים הלאה. דרור