מתוך נסיון - מן הצד השני של המיתרס...

היי.קודם כל,כדאי לאפשר לחברה לשתף אותך בהרגשתה ומחשבותיה (אם את מסוגלת לכך) ולא לשפוט אותה - לא לנסות לשכנע אותה שהחיים מעל הכל וכו'..כי עבור מי שמרגיש ככה האמירות האלה חסרות משמעות מה גם שהיא בודאי מרגישה רע עם עצמה גם על המחשבות הללו אז לא צריך לגרום לה להרגיש יותר אשמה.תביעי הזדהות ואמפתיה ותגידי שאת מבינה שהיא מרגישה נורא רע אם היא אומרת ככה.תני לה לספר על המחשבות והרצון למות (באופן מוזר זה גורם להקלה ולהיחלשות הרצון הזה -ואת זה אני אומרת לך מנסיון אישי). מעבר לזה, כדאי ליידע מישהו שיכול לשמור עליה,אולי אפילו המטפל שלה אם את יכולה.וגם לשמור על עצמך. כמי שהייתה במקום הזה, אני יכולה להגיד לך שכשאת אומרת למישהו שאת רוצה למות או נמאס לך לחיות זה בד"כ כי את רוצה שיעזרו לך ויצילו אותך מהכאב הנורא שנראה כי רק המוות יכול לגאול אותך ממנו. צריך לשמוע את הקריאה ולעזור.לפני שהרצון החלוש להינצל, מובס ברגע ע"י אותו דחף מסוכן ואימפולסיבי להפסיק את הכאב.

ויק שלום, אני בטוח שדברייך הגיעו לאוזניי החברה, ואני בטוח שהיא נתרמה רבות מהתמיכה שלך ובעיקר מהיכולת לאפשר לה את זווית הראייה של הצד השני. דרור