קושי בטיפול

ערב טוב, אני בטיפול קרוב לשנה וחצי. הבעיה שאני לפעמים רואה בטיפול כמשהו שאמור לעזור לי ואז אני משתפת פעולה עם המטפלת. אבל לפעמים נמאס לי ומרגישה שהכל "חרטה ברטה", קשקושים בלתי נגמרים שעולים לי המון כסף, ואז אני או שמתרחקת, או שמבטלת פגישות, או שותקת בפגישות, או שמערבבת המון נושאים בתוך השיחה על מנת לבלבל אותה ולא להתמקד בנושא מסוים. אני לא מצליחה לשמור על קצב או איזון מסוים. (זה גורם לה -למטפלת- ל"בלבול וכעס" כפי שהיא מגדירה את זה) למה יש לי לפעמים את העלויות והירידות האלו? או הספק הזה לגבי יכולתו של הטיפול או של המטפלת לעזור לי?

שלום שירה, הדברים שלך הזכירו לי משהו. פעם היה לי מטופל שבכל פעם שסיפר לי חלום היה מדבר מהר מהר, כדי שלא אצליח לרשום את דבריו (כן, חלומות אני נוהגת לתעד). כש'התלוננתי' הוא הודה בפני באומץ, עד כמה מפחידה אותו הנגיעה של אדם אחר בתוך נפשו. גם את השתיקות והניסיונות שלך לבלבל אותה אפשר לפרש כביטוי של חרדה מפני חשיפה ונגיעה ברבדים העמוקים של החוויה. נדמה לי שבמקום ה"חרטה ברטה" אפשר, למשל, להתחיל לדבר על הקושי. מה את אומרת? ליאת