ליאת

הי ליאת, מה שלומך? סתם קפצתי כמו תמיד ושמחה לראות אותך פה. אז עברתי לפעמיים בשבוע ו'גברת פסיכולווגית' (גניבה וירטואלית שמאד אהבתי מנורית), מאד עצבנית עלי. אני לא מפסיקה לעצבן אותה גם אם אני לא מתכוונת. זהו. איך אפשר לעצבן ולהתעצבן כל כך כל הזמן. הרבה שתיקות שאין לי מילים אליהן, מוזר, כאילו עכשיו אני שואלת את עצמי למה בכלל העלתי את תדירות הפגישות לעצבן אותה? באמת שאין לי מילים לכל השתיקות, הלואי והיו לי. אולי היא כל כך מרוחקת שאין לי טעם וסיכוי להמציא מילים. בכל אופן , מאד מאד מוזר שדוקא מאז שאנחנו מתראות פעמיים בשבוע, אני לא מדברת ומעצבנת אותה. העזתי להגיד לה על הקנאה, ושוב אותן מילים סטריליות ושוב לא הצלחתי להבין מה היה כל כך 'גדול' באמירה הזאת , כי זה לא שינה או עשה דבר , גם לא מבחינתה, היא לא הגיבה באופן שזה בא ממני. יושבת על מי מנוחות אבל מתעצבנת ממני מדברים שבכלל לא התכוונתי לעצבן..מוזר.. אני לא מבינה לאן הולך הקשר הזה .. וכמובן שאחרי שהתנצלתי על כך שעיצבנתי אותה, ברור שבדקתי אם היא בכלל מעונניית שאמשיך את הטיפול. מה היא צריכה לסבול אותי? בכל אופן , אם השתיקות והכעס והעצבים ימשכו, אין טעם בכלל לפגישות של פעמיים בשבוע, מוזרה השתיקה שהופיעה פתאום עם הכעס, ודוקא אחרי שיחלתי לראות אותה בתדירות כזאת... מה דעתך? מעבר לזה, שתיהיה שבת כתומה ניבה

שלום ניבה, לא בטוח שמה שאת מפרשת כנסיגה או 'קלקול' בטיפול הוא אכן כזה. יכול להיות שהמעבר לפעמיים בשבוע, שהכניס ממד חדש (עצבים?) ליחסים שלכן, מאפשר דווקא התקדמות, ויכולת חדשה לביטוי רגשי שלא הייתה שם קודם. לפעמים, כשנגמרות המילים היפות וה'רפש' נכנס אל קדמת הבמה, מתחילה העבודה האמיתית. נא לא להיבהל מהכעס... שלך ליאת