ה..זהו בייתי מבצרי?!

ליאת יקרה , מה שלומך? היית חסרה לי כאן כל השבוע ..:-( טוב להרגיש אותך כאן ..בסופש .. נותן הרגשת ביטחון .. (מוזר אה ?...רק ווירטואלי ?...) רוצה לשתף אותך ...במה שאני עוברת .. הטיפולים בחודשים האחרונים ככ קשים .. כן ..את מלווה אותי כאן המון ויודעת עד כמה .. אבל, הגילויים ככ נוראיים ..בשבועות האחרונים , שלוקחים ממני הרבה אנרגיה .. איכשהו אני מנסה .. לפתח תובנות ..על בייתי , מבצרי .. ולהכנס עמוק יותר לבעייה שצצה ..כדי לעזור לעצמי ?!. אממ..אז ..ככה .. הבית שלנו ..(שבו גדלתי) ..היה בית "שותק". אילו ניסיתי לנתח את ערכי החינוך עליהם גדלתי, ללא ספק הייתי מוצאת כי השתיקה בבית היתה ערך עליון. השתיקה היתה סגידה. השתיקה היתה ה"אלוהים שלנו". יום יום העלינו לה "מנחות". אממ.. ליאתי , אל תחשבי שבביתנו שרתה אוירה של מנזר השתקנים. לא, לא לשתיקות כאלו אני מתכוונת. היו דיבורים, ובעיקר צחוקים. השכנים בוודאי חשבו שזהו בית נפלא, שמח, זורם. כך לפחות רציתי להאמין ?!!!!. תמיד נראינו לבושים היטב, נקיים, מסודרים. על שולחננו הוגש אוכל עשוי בקפידה. הבית היה נקי ותמיד מסודר. לעולם לא מצאת כלים מלוכלכים בכיור המטבח, לא מיטות מבולגנות בחדרי המגורים, לא גרגיר אבק בפינות הקיר .. בית מדוגם!!!! לו היתה נכנסה עובדת סוציאלית אל ביתנו, אירוע שלא יתכן כלל שיקרה, היתה מציינת בדו"ח שלה שזהו ה..בית אידיאלי. נראינו בסדר בכל מובנה של המילה. אף אחד לא חולה, לא שיכור, לא מוכה. החטא הגדול ביותר, שהתרחש בביתנו, במידה והתרחש, היה עישון הסיגריות על ידי הוריי. הוריי תמיד ישנו באותה מיטה, ומעולם לא דיברו על גירושים. להיפך אני נזכרת באבי שהיה נוטה להלביש על עצמו תארים כמו "בעל ואבא טוב" ולהשחיל פה ושם צחקוקים גלויים במידה מרגיזה, בהקשר לחיי המין שלהם ... בכלל ..פתיחות מינית שררה בבית ..באופן חופשי לחלוטין .. אפילו ..גיליון התחקיר הביטחוני שלי בצבא היה ללא רבב. גם במקומות עבודה שדרשו תחקיר בטחוני ..לא הייתה שום בעייה כל סעיפי התחקיר שביקשו לברר דרמות מבישות מחיי משפחתנו נענו בשלילה מוחלטת. שום אירועים חריגים לא טלטלו את ביתנו מעולם. היינו בית למופת. הייתי מאד גאה במשפחה שלי. האמנתי בעליונותה ובניקיונה חסר הדופי. האמנתי שאני באה מבית טוב. ממש טוב. אילו ניסה איש להטיל ספק בביתי שלי או בדרך בה התחנכתי, הייתי בוודאי לוחמת בו בחרב לשוני עד ניצחון . דומה שתמיד האמנתי שמתפקידי להציל את כבודו של ביתי. כן, כבודו היה חשוב. מה יחשבו עלינו היה מאד מאד חשוב לנו. מה שלא ידעתי עד שכבר הגעתי לכמעט ..שנות השלושים של חיי, שאותו ניקיון מופלא שחוויתי בביתי, נבע מכך שאימי היתה חרוצה כל כך בלטאטא מהר ככל האפשר כל דבר אל מתחת לשטיח. והשטיחים בביתנו, למרות שמעולם לא היו בו שטיחים כלל, היו כנראה עבים מאד, כי דבר מאותו לכלוך שהוסתר תחתם מעולם לא בצבץ ולא עלה. אני בכל אופן לא ראיתיו. קניתי את השקר בשתי ידיים. ו..בחיבוק. השתיקה שרתה באוויר שנשמנו. לא פלא שמערכת הנשימה שלי היום כל כך דפוקה...שהתקפי החרדה הם חבריי הטובים. אסור היה לדבר בשום אופן על מה שמרגישים, על מה שבאמת חשוב ובוער בפנים. אסור היה לכאוב. אסור היה בשום אופן לכאוב. פיזית, כן. על מכאובי גוף מותר היה לדבר. להיפך, להם היה מקום מקודש. הם זכו לטיפול מסור. (אימי במקצועה אחות )..אבל על מכאובי נפש אסור היה באיסור חמור לומר מילה ולו אחת קטנטנה. למדתי להיות חזקה ..!!!!לא להראות רגשות ..!!!! היום אני מבינה למה לא סיפרתי להוריי על האונס האכזרי שעברתי בגיל 18 .. בעצם זו אחת מהסיבות . חוק האיסור להביע רגש, הפך לחוק העליון של גופי. כל תא בגופי למד שהבעת רגש היא אסון נורא. היא בגידה בערך מקודש ועליון. כל תא בגופי מוכן למות על מזבח החוק העליון הזה. גופי מורגל לתת חלקים מעצמו ולא להפר את האיסור. את ראשי אתן על מזבח קדושתה של השתיקה. אז..מה היה סודו של ביתי? ???????? מה הוסתר שם כל כך בקפידה מתחת לשטיח? מדוע טרחו הורי כל כך לנקות? על מה הם שמרו? ממה פחדו כל כך? היום אני כבר יודעת. הסוד שלי התגלה. סוד מכאיב, שנגלה בדרך קשה ומכאיבה. דרך חלום שחלמתי ..ואחרי תחקירים שערכתי לגבייו ..גיליתי ..הרבה אמת .. אמת על מה שחשבתי במשך כמעט שלושים שנה ..על ההורים שלי ..מגיני בייתי .. אז כן , זהו ביתי הנקי מרבב, הבית הזורם והמצחקק, שרגליו נעוצות במוות.. בכאב נורא . באשמה איומה. בשנאה וביאוש. זהו ..ביתי השותק כמוהו .. כתיבת נוח, שט לו, מוגן כביכול, בים הנורא של מבול רגשות המבקשים לפרוץ את סדקיו ולבולעו - להטביעו בתהום השחורה של כאב שאין לו גבול. !!!!!!! אלוהי השתיקה הזו .., לא רוצה לסגוד לך יותר. ככ רוצה ללמוד לשחרר אותה .. ככ הרבה כוחות היא שואבת ממני ... אבל, עדיין מתקשה להוציא את זה .. אולי בגלל הכאב הכרוך בזה .. אבל , זו האמת , ואני לא יכולה להתכחש לה , לא יכולה לשקר לעצמי ולומר ..שזה דימיון ..הלוואי .. (((((((((((((((((((אבא שלי ניהל רומן מאחורי גבה של אמא שלי במשך עשר שנים.))))))))))))))))))))))))))))))))))))) (((((((((((((((((((((אבא שלי פגע בי מינית מגיל 6 ועד עשר ..לפחות ..)))))))))))))))))))))))))))))))))))).. אבא שלי שאני ככ אוהבת, אדם הכי יקר לליבי .. ואני .. אני ..היום עוד לא מצליחה להתמודד עם זה .. בנוסף לכל האונס אכזרי שעברתי . הדמעות זולגות מעייני .. כאב חד בליבי .. כאב חד על עצם הגילוי הנורא הזה .. כאב שאפילו המילים לא יכולות לעבור דרכו .. כאב שלא יודע איך להתמודד .. וזה מרגיש כל פעם לבד ..להיות בתוך התחושות האלה , הזכרונות .. וזה מפחיד .. ליאת, רק.. מחבקת אותך .. שרית.

שלום ש', מחזקת אותך בתהליך הכואב של הפרת קשר השתיקה. זהו תהליך אמיץ, שיש לעשותו בזהירות מבלי לוותר. עכשיו כבר מותר להרגיש... שולחת לך הרבה כוח ותקווה. איתך ליאת