טיפול של המטפל

איך מטופלים שהם בעצם מטפלים מצליחים לשמור על הרמה הריגשית בטיפול שלהם, הרי ברור שהם משתשמשים בתיאוריות. האם זה שיודעים את התיאורה בעצם פוגם בתהליך הטיפולי? האם הם מדברים עם הפסיכולוג על התיאוריות? האם זה לא הופך ללמידה על התיאוריות ויישומם על המטפל, שהוא גם מטופל? תודה מתעניינת

שלום למתעניינת, העיסוק ברמה התיאורטית משקף בדר"כ טקטיקה הגנתית, שמטרתה להימנע מעיסוק בעניינים טעונים רגשית, ולהישמר מחוויה מלאה של רגשות מכאיבים או מאיימים. מטפלים, כאשר הם זזים מן הכורסא ועוברים אל הספה (כמטופלים) אינם שונים מכל אדם אחר, וכל מה שמעורר חרדה אצל כלל הציבור אינו פוסח גם עליהם. מן הסתם הם מפעילים את אותם המנגנונים כנגד אותן חרדות. בניגוד למטופלים 'רגילים', המטופל שהוא גם פסיכולוג, יודע שפלפולים תיאורטיים הם בזבוז זמן לשמו, ויש להניח שההתנגדות שלו תהיה מעט יותר מתוחכמת. בברכה ליאת