סמכות

אורנה יקרה, [עוד פעם בחמש הדקות האחרונות, כהרגלי...] את חושבת שאפשר לרכוש עמדה סמכותית? שאפשר ללמוד להקרין סמכותיות? אני חושבת (עד כמה שדעתי מגעת - לא יותר מכך) שהיום אני כבר יכולה להצביע בבירור על כך שהמטפלת שלי רכה מטבעה; כבר ראיתי אותה מספיק פעמים מפעילה את הרוך הזה, ולעיתים גם 'נופלת' אליו ומתפתלת בו במקומות לא כל כך רצויים. אבל פעם פעם - עוד בשלבים ההתחלתיים - היא ידעה היטב לשדר כושר עמידה (עד כדי קשיות מה לעיתים, אם זו נצרכה), וכל זאת מתוך אסרטיביות והקרנת ביטחה שקטה והחלטית. עכשיו תורי. אני חשה שלעיתים צריכים אותי כזאת - החלטית עד קשה; 'כזאת' דווקא למול האזורים היותר קשים ומרתיעים ומפחידים של מי שעומד מולי. אני לא מספיק יודעת איך... אז איך? לילה טוב מאד, ורד

אורנה, אני מבקשת להחליף את המילה 'קשה' ב'חזקה'. כבר אתמול 'קשה' הרגיש לי מאד לא מדוייק. [וגם... רוצה להוסיף בחצי קול שהה?תראו?ת אתך בפורום מעלה בי תמיד געגוע ישן... מפתיע (?)] ורד

ורד יקרה, אני מנסה לחשוב למה התכוונת כאשר כתבת על סמכות, ואני מבינה שאנחנו מדברות על עמדה טיפולית או חצי-טיפולית (משפחתית?) סמכותית. יש סמכות שנחווית 'חיצונית', מעין התעקשות ועמידה על הכללים החיצוניים - אולי כמו ההקפדה (שנכתב עליה כאן לאחרונה בכעס ובאכזבה) להקפיד על מילים ולהימנע ממגע. ויש סמכות 'פנימית' שקטה, לא מתבלטת, לא מתיימרת, שומרת על עצמה שלא להתמזג מדי, שלא להתבלבל מדי. יש לי הרגשה שהבקשה להחליף 'קשה' ב'חזקה' קשורה בדיוק למעבר הזה, לקראת משהו זורם יותר ומדייק יותר. איך עושים את זה? גדלים, ומקשיבים, ואז גדלים עוד קצת... שמת לב שכתבתי לך בשפה קצת אחרת? כזו מסתלסלת.. זו השפה שמאפיינת את הדיבור שלנו, אגב געגוע... ימים של שקט ופעלתנות, ממני

מקוה שהודעתי הקודמת הגיעה ליעדה (המחשב עשה קצת בעיות בשעת השליחה). לילה טוב :-)