התעללות והשפעותיה

שלום אני עובדת בטיפול שלי, כבר שנה וחצי, על נושא ההתעללות שעברתי (זה היה אירוע חד פעמי, אבל תפס מקום מאוד חזק בזכרון). אנחנו טוחנות את הנושא בעיקרון (ועוד נושאים אחרים) הרבה זמן, ואני עדיין נמצאת באותו מקום. כלומר, אני לא מצליחה לעבור שלב קדימה, ואולי להעיז להיות בקשר זוגי או אמיתי פעם בחיים, לא מצליחה לראות ביחסים האינטימים משהו חוץ מצורך בסיסי, כמו של חיות, להמשך קיום. לא מצליחה לראות באינטמיות שום קרבה, שום אהבה, אלא יחסים של כוח, מי יותר חזק, מי יותר שולט.... שאלתי היא (אחרי כל ההסבר), עד מתי אני צריכה להמשיך ולטחון את הנושא? מתי היחס שלי כלפי אינטמיות ויחסים יכול להשתנות? האם לתת לזה עוד זמן? או שאני יכולה כבר להרים ידיים? האם זה ישתנה בכלל? והבעיה, אם זה כן ישתנה, זה יהיה מאוחר מדי בשביל ליהנות מהחיים ולהקים משפחה? אז אולי באמת כדאי לוותר על זה ולקבל את עצמי כמו שאני, בודדה עד שארית חיי.

שלום יוליה, שאלת שאלות שלצערי אין לי אפשרות ממשית להשיב עליהן מבלי להכירך. הן נוגעות ברצון ובהעדפה אישית, הן מדברות על מבנים נפשיים כמו היכולת לקוות, לתקן, לצמוח מתוך כאב, הן מתייחסות לדברים בלתי נשלטים כמו מזל... מעבר לשאלותייך, אני מרגישה שמסתתרת מידה רבה של דאגה, אולי יאוש, ואני רוצה להציע לך לדבר על זה עם המטפלת שלך. כלומר, אני מציעה לדבר לא רק על התכנים, אלא על התחושות הקשות שקשורות באי-הוודאות של שינוי התכנים. מאחלת לך טוב, אורנה