ההרגשה אחרי הטיפול

שלום אורנה, התיאור של ש' לטיפול שהיא עוברת, נגע בע מאוד, וכאילו שהיא מספרת עלי. ההבדל היחידי שאני לא מצליחה לראות האור הזה שהיא מדברת עליו. - למה אני צריכה לחזור אחורה לכל אותם זכרונות קשים ולחיות איתם מחדש? - איך הטיפול אמור להיות מכיל ותומך, כשהיא "זורקת" אותי החוצה אחרי שיחה מאוד קשה כי הזמן נגמר וכי היא חייבת לקבל מישהו אחר. (זורקת = זה איך שאני מרגישה את זה מחוץ לחדר, בחדר אני מרגישה הפוך) הבעיה שלי היא בין איך שאני מרגישה את תמיכתה וסבלנותיה ועבודתה הקשה שלי, כאילו שאני האתגר של החיים שלה, ואיך שאני מרגישה כשאני יוצאת מהחדר, בודדה, נבגדת, כאב, ועוד כאב, עם הרבה זכרונות קשים....ושאני צריכה להתמודד עם כללללל זה לבד לאורךךךךךך השבוע. אני מאוד מתביישת להתקשר אליה באמצע השבוע. איך היית מסבירה את מה שקורה לי אחרי השיחה? תודה על העזרה

שלום ר-ר, ישנן סיבות טובות לחשוב שאת מחייה איתה קונפליקט הרבה יותר קדום - בין חלקים שלך שמתמסרים ונהנים מההחזקה, לבין חלקים שפוחדים, מתייאשים, זועמים על הנטישה. על-מנת להתמודד עם התחושות הקשות שלאחר הפגישה כדאי לדבר עליהן בתוך הפגישה, ולא להישאר רק בצד הנעים של הקונפליקט... מעבר לכך, הייתי שוקלת איתה קיצור מציאותי של משך הזמן בו את מתמודדת "עם כללללל זה לבד לאורךךךךךך השבוע"... למשל באמצעות תקופה של פגישות דו-שבועיות. בהצלחה בהמשך, אורנה