לטלי פרידמן- דחוף.

דיון מתוך פורום  פסיכולוגיה קלינית

04/04/2001 | 02:46 | מאת: סתיו

זאת שוב אני,סתיו. אני מקווה שאני לא מציקה לך. אבל אני חייבת ממך "טובה". אמא שלי היום בלילה גילתה שאני מקיאה. היא פשוט רתחה מזעם. ועכשיו היא רוצה שאני אפסיק עם הדיאטה שלי כי היא רוצה. את מבינה, היא רוצה ואני צריכה לעשות. היא לא מבינה שאם אני לא אוכל להקיא אני לא אוכל כלום. ביקשתי ממנה שתרד ממני, בכיתי לה. אני מנסה להסביר לה שאני בסדר אבל היא אפילו לא מנסה להקשיב לי. אני בסה"כ רוצה לרדת עוד חמש קילו. זה לא הרבה. היא אמרה לי שאם אני לא מפסיקה עם זה היא תדאג שאני אצא מהצבא והיא תאשפז אותי. למה זה מגיע לי? מה כבר עשיתי רע? אם יגיע היום שאני אוכל מבלי להקיא אני אתאבד. אולי תכתבי לה שאני בסדר, ושתפסיק לדאוג כל כך הרבה. אני חייבת לגרום לה להבין את זה. אולי לך היא תקשיב. בבקשה תכתבי לה פה בפורום. היא בטח תירגע אם תראה מישהו מיקצועי כותב לה. את אמרת לי שאת מושיטה לי יד ואני יכולה להשתמש בה כרצוני, מקווה שתעמדי במילה שלך. שלך. סתיו.

04/04/2001 | 18:00 | מאת: טלי וינברגר

סתיו יקרה, אכן את יכולה להשתמש בי כרצונך, אך לא באופן שיקרי. אינני מתכוונת לשקר לאף אחד. אני מוכנה לתמוך ולהיות פה בשבילך אימתי שתזדקקי, אך לא אוכל לשקר או לעשות דבר הנוגד את דעתי. מתחילת התכתבותנו שמתי לב שהינך מתחמקת משאלותיי ולא משתפת במה שקורה עימך. הסתרת את עניין ההקאות ולא הסכמת לפתח ולספר אודותיו. אמרת שהכל בסדר איתך והחברות פשוט נודניקיות ומעצבנות. עכשיו גם האמא נכנסה לעניין. גם היא מעצבנת ונודניקית? לא חמודה, הם דואגים לך. ועכשיו יותר מתמיד אני חושה בטוחה יותר בדבריי. אני שמחה שאימך גילתה את דבר ההקאות. עכשיו לא תוכלי לחמוק, ותצטרכי להתמודד עם מה שקורה לך. פה בפורום אינני יכולה להחזיק אותך ביד, להושיב אותך על הכיסא ולומר לך כמה שנראה לי שמצבך אינו מזהיר. אמך יכולה לעשות זאת, וטוב שכך. את זקוקה למישהו שיפקח לך את העיניים, שינער אותך מהחלום ש"הכל בסדר", כי שום דבר לא ממש בסדר. ואת יודעת מה, נדמה לי שאת יודעת את זה. אני פה. טלי פרידמן

04/04/2001 | 21:31 | מאת: סתיו

טלי, אין לי איך להוכיח לך שאני צודקת, זה קצת קשה מבעד למסך. אבל כנראה שתצטרכי לסמוך על המילה שלי. אני באמת בסדר, אני מרגישה טוב, אפשר להגיד בהחלט שאני חיה עם עצמי בשלום. בבקשה, בבקשה, בבקשה, תכתבי לאמא שלי, אני כבר לא יודעת מה לעשות. היא לא מבינה אותי, והיא סתם מרגיזה אותי במתכוון, כי קשה לה לראות שטוב לאחרים, אפילו לבת שלה. היא מקנאה בי, זה הכל. אני לא מבינה מה הסיפור, אני בסה"כ רוצה להוריד חמש קילו, זה לא בשמיים. כשאגיע למשקל שאני רוצה אני אפסיק. את חייבת להאמין לי. היא לא מבינה בזה, ובגלל זה קשה לה להבין, ומה איתך? אני לא מבינה למה את חושבת שאני מתחמקת מהשאלות שלך, עד עכשיו עניתי על הכל, ואם יש שאלות נוספות, את מוזמנת לשאול, אולי סוף סוף תביני שאני צודקת ואז תכתבי לאמא שלי. טלי, בבקשה תשקלי את זה, אל תשללי ישר. אם מישהו מסביבי היה מבין הייתי פונה אליו, אבל כולם נגדי. אל תפני את הגב אלי. בבקשה תכתבי לה. שלך, סתיו.

מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית