עוד יותר סתם

לא, אתם לא יכולים לעזור לי, לנחם אותי או לעודד אותי כותבת סתם כדי לפרוק את הזעם, התסכול והכאב איך לא הפנמתי עדיין את הלקח שלא להתפתות ולהאמין בסיכוי לאהבה בגילי המופלג... (42) איך העזתי לקוות, להאמין וחשבתי שאולי הפעם זה יהיה שונה...בכל פעם עוד חתיכה ממני נשברת והלב עוטה שכבה נוספת של מרירות יצוקה מברזל. איך אמר לי האחרון ש"ניפנף" אותי, כשאמרתי שלא אנסה עוד לחפש אהבה- "אולי כדאי להשלים עם כמה דברים". נכון, כדאי להשלים עם הבדידות, עם הכאב האינסופי, עם אובדן החלומות ופשוט לחכות למוות הגואל.

שלום סתם, נכון לעכשיו, לא ננסה לעזור, לנחם או לעודד, אלא 'סתם' להיות איתך. עצוב לקרוא את התיאור הגרפי כל-כך של חתיכה נשברת וברזל יצוק ממלא את מקומה. פעם, בזמן אחר, אולי נוכל לדבר על 'חומרים' אחרים שימלאו את מקום החתיכה הנשברת. חומרים 'קשיחים' פחות, שגם שומרים עלייך אבל גם משאירים פתחים אווריריים לעתיד לבוא. מאחלת לך... אורנה