זה גדול עליי

דיון מתוך פורום  פסיכולוגיה קלינית

27/10/2007 | 21:56 | מאת: בת 18

אני בת 18,אני לא אמורה להתמודד עם התאבדות של חברה. אני בת 18,אני לא אמורה להתמודד עם עוד ילדה שרוצה להתאבד,והיא רצינית לגמרי. אני מנסה לעזור בכל דרך שאפשר,פניתי לכל מי שרק אפשר,היא מפחידה אותי,אני מדברת איתה והיא מפחידה אותי. היא מספרת לי על כמה היא חושבת שכל מי שמתאבד גיבור,מלך. שהיא תומכת בכל מי שרק מעיז,שהיא גאה בהם שהיה להם את האומץ..שאלתי מה יש לילדה בת 18 למות,היא שאלה מה יש לה לחיות. ופניתי,ועשיתי,וכלום לא עוזר. אם היא תתאבד,זו תהיה רק אשמתי.רק אשמתי.

לקריאה נוספת והעמקה
28/10/2007 | 21:24 | מאת: דרור שטרנברג

שלום לך, אני מאוד יכול להבין את התחושה שאת אחראית למה שיקרה איתה, שאם יקרה משהו ואת ידעת ולא מנעת את האשמה. השאלה היא למה את לוקחת על עצמך את האחריות הזו. הרי את אומרת שעשית כל מה שאת יכולה. את יכולה לפנות, אם לא פנית עדיין, ליועצת בית הספר, להורים שלה. האחריות למצבה מוטלת עליהם הרבה יותר משעלייך. מעבר לכך, לא כל מי שמדבר על מוות ועל רצון להתאבד, או הערצה של מתאבדים, באמת מנסה להתאבד. כך שלא בטוח שזו כוונתה. אם את מרגישה שהסכנה ממשית, נסי לעשות כל שביכולתך, אבל דעי, שניסיונות העזרה לא תמיד מבטיחים הצלחה. דרור

28/10/2007 | 23:18 | מאת: בת 18

תודה לך , כפי שכתבתי לך שאני פניתי לכל מי שרק אפשר אבל כלום לא עזר . אפילו ההורים שלה אומרים שהיא לא תעיז להתאבד , היא ממש חלשה במצבים כאלה , היא סתם אומרת את זה בגלל התאבדות חברתכן ... באמת לא יודעת מה לעשות ?! נראה לי שהוריה מזלזלים בכל מילה ובכל התנהגותה המוזרה ... וזה נורא קשה עליי . היונו אני והיא והחברה שהתאבדה חבורת בצורה שונה ותמיד אומרים עלינו "שלישית בר-מזל". נכון ואם זה מוזר החברה שהתאבדה הייתה סובלת ממצוקה כלשהי והיא אמרה בפירוש שהיא מתכוונת להתאבד , אבל אנחנו לקחנו את זה בצחוק, זלזלנו בה , וזה מאוד מקשה עליי גם אני להמשיך עם מצפוני המת , אז באמת לא יודעת, נראה לי שהחברה השנייה עומדת לשים קץ לחייה , ואם זה יקרה ?! אז אני בטח אחריהן ללא שום ספק - ממש קשה לי לחיות בלעדיהן

מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית