please תעני רק על זה

יש לי שאלה שתוקעת את הטיפול כבר הרבה זמן. איך האדם נשאר הוא, ושומר על הייחודיות שלו אם הוא חושף את עצמו ואת הכל מול אדם זר. הרי כל אדם מיוחד בזכות סודותיו, האופי שלו והאישיות שלו. אבל אם משנים את כולם לאישיות "הבריאה" שאתם הפסיכולוגים רוצים, אז כולנו הופכים לשבלונה אחת ??? האם זה נכון? מה את חושבת? אשמח לשמוע גם מה אחרים חושבים.

לדעתי, כנראה, שתשובת אינטרנט חטופה (וייתכן שבכלל זה תשובתי הנוכחית) לא תהיה די מספקת ולא תיתן הרבה. בהתחלה חשבתי לומר קצת אחרת, ואחר-כך חשבתי שאולי זה יהיה לא מי יודע מה שווה. בכל זאת, מה שאוכל לומר לך מתוך חוויית הטיפול שלי, הוא, שייתכן שהשאלה שאת שואלת, וגם האופן שבו שאלת את השאלה מייצגת עולם רחב, וזהו נושא מהותי לשיחה: החרדות מאיבוד הייחודיות, מהיבלעות-הימהלות, מהשתלטות ומאובדן שליטה, הצורך לשמור בפנים והחרדות לשתף, אולי חרדות שמתעוררות מפני חמדנות וקנאה, שאלת אמון בסיסית וגבולות ועוד. כפי שהכרתי מהטיפול שלי, זה מסוג השאלות שלא מקבלים עליהן תשובה ברגע, או שניתן לקבל טיפ קולע עבורן, אלא, אלה שאלות, שזוכות לתשובה כמו שצריך מתוך הבנה שהתיישבה לאיטה בפנים רק אחרי תהליך ארוך מתמשך, סבלני וכואב. יכול מאד להיות שבטיפול (דינאמי) לא תקבלי תשובה ישירה ופשוטה ל"האם התפיסה שלי הגיונית בסביבתנו או לא". עד כמה שזה יכול לעצבן ולגרור אותנו לתחמן ולנסות לחפש תשובה קלה, בשלבים מסוימים התשובה האמיתית ממש לא משנה ואין לכך שום משמעות בונה. אם יש גרעין קטנטן שממנו אפשר להתחיל לבנות אמון, יש ממה להתחיל לעבוד. באמצעות הטיפול, מנסים לגלות בפני עצמנו מדוע אנחנו חושבים כפי שאנו חושבים (עפי"ר בהקשר לעבר), האם זה מייצג איזו מציאות חיצונית במלואה או לא, ואז יש סיכוי לגלות את התשובה האמיתית והעמוקה שלנו בתהליך הטיפולי, להבין, להפנים, לעבד, וגם כאן יש דינאמיקה. צריך להתמיד למרות תחושת התקיעות (שאלה כבדה או לא;-)) וזה אכן קשה מאד. ללמוד אפשר עוד ועוד