ליאת

היי ליאת, כמה עוד אפשר,למתוח את החבל מבלי שיקרע? איך יתכן- שהרצון שלי לפגוש במוות הוא,בעיקר על מנת לא להרגיש יותר כלום לעולם. ובאותה נשימה גורמת בעצמי להרגיש כל כך הרבה כאב. איך את מעט הכוחות שאני מנסה לאסוף בכח, על מנת לשרוד. משקיעה בלהרוס משהו אחר.מרגישה כמו האויב הכי גדול של עצמי,נלחמת בטירוף בעצמי לרוב מנצחת(ונהנת מזה) וכשמפסידה זה כואב נורא. והכי מוזר שאני לא יודעת אם זה מצחיק- או מפחיד? העובדה שאדם שפוי כביכול(או שלא)עומד מהצד ומסמן מטרות פגיעה במודע, ומסופק על כל פגיעה במטרה. לפעמים נראה לי שמוטב היה לו לא הייתי שפויה(עם תעודות),כי אז אולי הכל היה מותר וחוקי מבלי להסביר כל דבר גם לא לעצמי. ואולי הדבר הכי חשוב אולי היה כואב קצת פחות. ואפרופו כאב אני עם כאבי תופת בבטן ומאתמול אני דוחה את הפניה למיון, לא בא לי להעביר שבת במיון, ואולי סוף סוף זה התחלה של הסוף? לא אין סיכוי כזה יש לי שבע נשמות פעילות כל כך, אחרת מזמן הייתי צריכה להיות בחזקת ז"ל! שבת שלום.

שלום ד. מקווה שמכאובי הגוף והנפש נרגעו קצת מאז כתבת את דברייך. מקווה שיש במחיצתך מישהו שיכול להיות משענת אמיתית בשעות קשות אלה. צר לי שאת מתאכזרת לעצמך ללא רחם. מאחלת לך לזכות בשלווה המיוחלת בדרכים מסתגלות, גם דרך מגע רך ומנחם. השתדלי להחזיק מעמד ליאת

לא ליאת שום דבר לא נרגע ונראה שלא ירגע כבר לעולם, ועל אף כל ה"משענות" סביבי אני בוחרת דווקא בשטן!!! וכבר לא באמת משנה מה יהיה הסוף עזבי אני יודעת שכש-הראש דפוק כל הגוף סובל וממילא לא מגיע לו יותר מזה!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!