טיפול

שלום לך, כשהתחלתי את הטיפול היה לי נורא קשה ונהיה יותר ויותר קשה עם התכנים החדשים בכל פעם. אני פחדתי נורא והתנגתי בכל מיני שיטות (שהיו ברורות למטפלת), גם ברחתי, וגם הפסקתי את הטיפול לתקופה מסוימת. אחרי ההפסקה (חזרתי אחרי שהמטפלת שיכנעה אותי לחזור ואחרי שהרגשתי שאני עדיין צריכה את תמיכתה). בתקופה החדשה, המטפלת השתנתה (היא התחייבה לקחת הדכרה כי היא מודה שגם לה היה קשה), נהייתה יותר רגועה, פחות לוחצת. אבל זה לא מתאים לי. דיברתי איתה השבוע על זה שאני רוצה שמישהו ידחף אותי, יניע אותי קדימה כפי שהיא עשתה, אבל אני רוצה יותר תמיכה. כי השיטה "השקטה" הזאת, תבריח אותי. היא הסכימה ואנחנו אמורים להתחיל בטיפול מחדש בכל הדברים הקשים שהשארנו בצד כי לא הייתי מוכנה לטפל בהם. האם טעיתי? האם הלחץ יבריח אותי שוב? או האם היה יותר נכון להציג בפניה את עמדתי ואת צרכי מהטיפול וממנה? תודה

שלום שיר, הניסיונות שלך 'להדריך' את המטפלת שלך משקפים קושי להתמסר ולסמוך, וניסיונות 'להקטין' אותה כדי להצדיק את חוסר האמון. במידה ומדובר בפסיכולוגית מקצועית (שנעזרת גם בהדרכה) השאלות של "מה נכון" "מה יעזור לי" "מה יגביר את הלחץ" צריכות להישאר בתחום אחריותה. זהו עיסוק הגנתי שמרחיק אותך מהעיסוק בעיקר - בבעיותיך וקשייך, מהם את מנסה מאד לברוח. למרות האמור לעיל, אני חושבת שטוב יהיה אם תוכלי לומר לה מה נחווה אצלך כנכון, כקרוב לחוויה, כמדוייק מבחינת ההתכווננות שלה אליך. זהו מידע רב ערך עבור המטפל. בהצלחה ליאת

שלום לך עוד פעם תודה על התשובה. אבל לא הבנתי את החלק האחרון בתשובתך : "אני חושבת שטוב יהיה אם תוכלי לומר לה מה נחווה אצלך כנכון, כקרוב לחוויה, כמדוייק מבחינת ההתכווננות שלה אליך. זהו מידע רב ערך עבור המטפל" ולמה זה נחשב למידע רב ערך בטיפול.... תודה רבה עוד פעם