הי ליאת

ליאת יקרה שבת-שלום המטפלת שלי אמרה לי במהלך שיחה ביננו "למרות שאני אוהבת אותך ורוצה להמשיך לטפל בך,את עדיין בודקת אותי". אני מטופלת אצלה כחצי שנה ,כשבשלושה חודשים האחרונים עברנו לפעמיים בשבוע עקב משבר שעברתי. היות ומיבחינתי להגיד לה שאני אוהבת אותה היה לי מאוד קשה וכתבתי לה את זה ולה נראה לי שזה משהו שבא כלאחר יד,אני כל הזמן חושבת האם היא באמת אוהבת אותי או לא. ליאת האם מטפל יכול באמת לאהוב מטופל שלו או שאתם משחקים תפקיד ונכנסים לדמות ואם כן האם האהבה שווה לכל המטופלים. אני שואלת היות ומדובר בפסיכולגית קלינית מומחית,ותיקה מאוד בתחום(מס הרשיון מתחיל ב-1)שלא מקבלת מטופלים חדשים וקיבלה אותי למרות זאת(היתה לנו הכרות קודמת שיטחית-הבן שלה היה לקוח שלי)ואח"כ עברנו לפעמיים בשבוע וכששאלתי אותה בפגישה המדוברת אם היא היתה יודעת שאני צריכה פעמיים בשבוע היא היתה לוקחת אותי לטיפול ,היא אמרה שלא. אז שאלתי אותה אם היא רוצה להמשיך לטפל בי לאור תשובתה וואז היא אמרה לי את הנ"ל(שהיא אוהבת אותי ורוצה להמשיך לטפל בי ולמרות זאת אני עדיין ממשיכה כל הזמן לבדוק אותה). אשמח לשמוע את חוות דעתך המלומדת,איריס.

שלום איריס, (אני אוהבת במיוחד שאלות של "האם אתם הפסיכולוגים...") פסיכולוגים הם אנשים שונים ורבים, עם מאפייני אישיות רבים ושונים. המשותף לכל הפסיכולוגים הקליניים הם ההכשרה המקצועית הממושכת והאחריות המקצועית המעוגנת בחוקים קפדניים של אתיקה. לטעמי, אי אפשר לטפל טוב מתוך עמדה של העמדת פנים או משחק תפקידים. מטופלים הופכים יקרים למטפליהם, במוקדם או במאוחר. השאלה אם אהבה זו מתחלקת שווה בין כל המטופלים דומה לשאלה האם הורה אוהב את ילדיו באופן שווה. אני רוצה להאמין שאהבת המטפל ניזונה ומתפתחת על רקע היחסים עמו, ולא באופן שרירותי "כי ככה צריך". על כל פנים, המשאלה להיות מטופל אהוב במיוחד - גם אם היא משותפת למטופלים רבים - מהדהדת חוויות מוקדמות יותר, וכדאי מאד לדון בהן עם המטפלת. בהצלחה רבה ליאת