סיפור על אונס
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
ליפני כמה חודשים טיפונת יותר מחצי שנה,עברתי את אחת החויות הכי קשות שהיו לי בחיים עברתי משהוא שמגביל לאונס,כל "מבין גדול" נותן לזה שם אחר,אחד קורא לזה אונס שני ניצול מיני,איך שלא יקראו לזה,זה שינה לי את החיים לגמרי. אני לא מעונין לספר את כל מה שהלך שם,אני רק יגיד שזאת חוייה משפילה מעיין כמותה אותו אדם שעשה את זה הוא משהוא בסיגנון של אדם על גבול הפדופיליה,רק שאצל אותו אדם זה היה מלווה ביותר "אינטיליגנציה",מה שהפך את כל המיקרה ליותר מסובך ממה שהוא. מאותו יום שקלטתי מה הלך שם,השתנתי לגמרי,יותר נכון...התחרפנתי לגמרי אלו "התקפים" של דיכאון שמלווה בהסתגרות,תוקפנות(לא פיזית,אבל מילולית),ליפעמים זה מגיע עם סימניים גופניים של חולשה מאוד חזקה. אני עכשיו נימצא בחוסר שיוי מישקל נפשי שלא ידעתי מעודי,דבר כזה גורם לך להרגיש יצור קטן וחסר כוח,אותו מקירה לא קרה ע"י "כפייה" ,הוא קרה ע"י שיכנויים,שימוש במילים "יפות" וכל אותם דברים ש"חכמים" יודעים להגיד..... החוסר שיוי מישקל הזה הוא רצחני לחלוטין כשאני מגיע ל"תחתית" ...אני בדרך כלל מיתנהג בצורה שלא אופינית לי,לדוגמא האיום המרומז על הבן של "אור" או ה"קללה" שלי כלפי הבן שלו, מי כמוני יודע שאלו אחד הדברים הכי קשים שאדם יכול לעבור,ואני לא מאחל את זה לאף אחד, לא את המעשה עצמו,ולא את מה שקורה לאחר.מכן,אז ""אור"" למרות שאתה הומופוב (אגב אני לא הומו ,אני דו מיני ויותר נימשך לנשים) אני באמת לא מאחל לך כזה דבר.(או לאף אחד אחר!!!) ליפני כמה ימים התחלתי לקחת ריטלין על דעת עצמי (שייך לאח שלי,הוא היפראקטיבי באופן עצבני),למרות שהכדור הוא רק של 10 מ"ג,הוא סובב לי את הראש לגמרי,בהתחלה הוא באמת הרגיעה,והוציא אותי מהדיכאון,שזה היה דבר פשוט נהדר,אבל אחר כך הרגשתי ממש רע כמו נפילה ל"תחתית" שמימנה יצאתי זאת הרגשה רעה מתסכלת עם דיכאון תוקפנות נוראה,עצבים.... כל החבילה אני לא יודע אם זה באמת הריטלין או שזה,העיניין של הפלאצבו. ההורים שלי לא יודעים מזה,הם גם לא ידעו כל עוד זה תלוי בי,לא כי הם יכעסו עלי או משהוא,אלא כי הם לא מספיק חזקים לעמוד בכזה משבר,זה יהרוס אותם מכל הבחינות,והדבר האחון שאני צריך זה להטביע את ה"אי של יציבות" היחיד שלי שזה הבית. זהו,זה כל הסיפור רק שתידעו שזה לא "מיקרה נדיר" ממש לא,מכירה שלי שעזרה לי מאוד עם כל הקטע הזה,עברה משהוא מאוד דומה.... וחלק מהדברים שאני עובר עכשיו היא גם עברה בזמנו,לכן אני עדיין לא מגדיר את עצמי כ"מסובב לגמרי" אני חושב שסיכמתי הכל,פעם אחרונה שסיפרתי את זה ברשת התחרטתי וביקשתי לימחוק,אני מקווה שהפעם אני לא אתחרט אני לא מעוניין בשום הודעות "רחמים" למינהם , "הפניות לעזרה",הדועות שכאילו מגביעות סימפטיה כי זה הדבר הכי מעצבן שיש
וואלק אתה חרטט.....חבל על הזמן
בין השורות היתה אמורה להיות "השוטת ענף של זית".... טעות שלי לנסות לתקשר איתך ואני שוב מושיט ענף של זית.... אתה מקבל אותו או לא ?
ומזה אני מקווה ומאמינה שיצליחו הפצעים להגליד ולהירפא בתוכך, ושתראה איך מתוך חוויה כל כך נוראה צומח איש חזק ויציב יותר מכל מה שידעת עד היום. שולחת לך חיבוק ע-נק. pine
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
