זה חוזר

אני כבר שנתיים אחרי הצבא, שנתיים אחרי התקפי החרדה + שחוויתי בתקופה הזו. והנה פתאום, דווקא עכשיו, אוטוטו לפני התחלת לימודים באוניברסיטה, זה התחיל שוב.. המחשבות הטורדניות, שאולי אני חולה באיידס, ה"דאון" הכללי שאופף את היום שלי, הפחד מפני ללכת לישון - כי אני לא יודע אם אני אצליח או לא - להירדם, החשדנות באנשים, ובמיוחד בקרובים אלי - ואפילו היה איזה יום שלא רציתי לעשות כלום, רק לשבת בבית כמו מצורע. למה, גד דמט, למה? דווקא בגיל שאני צריך להיות בשיא השמחה, הפריחה, סקס סמים ורוקנרול.. גלי הדיכאון - חרדה האלה הורסים לי את החיים פשוט ככה. יכול להיות שכמה שעות אני אהיה במצב רוח מצוין - והופ - הכל חוזר.. ז"א רוב היום אני במצב רוח מבואס. גם דפיקות לב יש לי. וחוסר אמפתיה כללי לאנשים. הרופאה רשמה לי לוריבן (לא סיפרתי לה את כל זה) אבל אני מפחד לקחת אותו אחרי שקראתי את העלון המצורף.. יש דרך אחרת?

שלום סטודנט, כמי שעבדה מספר שנים בשירות הפסיכולוגי האוניברסיטאי, אני יכולה להרגיע אותך ולומר שחייהם של הסטודנטים לא תמיד נראים כחגיגה מתמשכת, ויש בהם לא מעט מצוקה ומכאוב. השתמשתי במילים "להרגיע אותך", כדי שלא תחשוב שאצל כולם שמח ורק אצלך מעונן. מסתבר ש'שיא הפריחה' לא מופיע אצל כולנו באותו הזמן או באותו הגיל, ויש בהחלט אנשים המאחרים לפרוח, לא לפני שטיפלו בעצמם והשתחררו ממועקות ישנות/חדשות. לוריו?ן הוא דרך אחת להיפטר ממצוקה מקומית. לטעמי, מוטב להיעזר בטיפול פסיכולוגי דינמי המשולב עם טיפול תרופתי ממשפחת הSSRI (נוגדי דיכאון וחרדה), שכן השפעתו רחבה והוא אינו ממכר (כמו הלוריון). אני ממליצה בחום לפנות ללא דיחוי (בגלל רשימת ההמתנה הארוכה, לא בגלל שאתה במצב חירום) לשירות הפסיכולוגי באוניברסיטה, שם תוכל לקבל טיפול מצוין במחיר מסובסד. בהצלחה בלימודים ובכלל ליאת