דרור ..מחר יש לי טיפול ..:-(((
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
ואחרי הימים האחרונים ...אני לא רוצה בכלל ללכת ..:-( שלחתי סמס למטפל ..שאני עם חום וכנראה לא אגיע .. הוא החזיר לי.. "אבל..את תמיד מגיעה גם עם חום..אז ..אם זה באמת בגלל החום אז זה באמת שיקול שלך , אבל עם ההתלבטות קשורה לעוד גורמים אשמח אם תבואי י ".. מאז יום חמישי , נפלה עליי מן עצבות כזו, ריקנות שאני לא יכולה לתאר קר לי פיזית ונפשית .. לא כואב לי מספיק בשביל שאני אבין מה אני כבר מרגישה לא מספיק כואב לי בשביל שאכנס לתוך בועה .. לא מספיק כואב לי בשביל לברוח לדברים שפוגעים בעצמי, אפילו לבכות אני לא יכולה רק נשארת קפואה ... עם הבן זוג אני עדיין לא מדברת ..כבר 5 ימים ..והוא אפילו לא יישן ליידי ,, איך אוכל לסלוח לו על מה שהוא עשה לי ..דרןר , הוא ניסה בכח לשכב איתי !!!! אוףףף... אני מדרדרת , מדרדרת..וזה מפחיד .. אני עם חום כמעט 40, כל המצב הנפשי הזה .. אני מכריחה את עצמי לא לוותר... כי אחרת אני יודעת שיהיה לי יותר מידיי קל לוותר באופן קבוע - מכירה את עצמי , השיטות של הבריחה ברגע שהם מתחילות אצלי הן מקבלות פאן קבוע ... אז אני ככ מקווה שהאימפולסיביות שלי לא תכריע ... ושלמרות כל הבושה שלי אצליח להגיע למטפל עם כל הכעס שעלה בפגישה האחרונה .. היה לי ככ קשה . איך אני אסתכל לו מחר בפנים , אחרי השתיקה האיומה שלי ושקמתי פתאום באמצע הטיפול ???.. הכל ככ כואב לי , סחרחורת נוראית ... אני מנסה לחשוב איך אצא מזה .. מרגישה - מועקה מרגישה איזושהי ריקנות ואני עייפה עייפה נפשית ואין בי כח להמשיך .. הרבה מחשבות מציפות אותי שהראש כבר עומד להתפוצץ מרגישה שאני כבר עכשיו כן נמצאת בתוך בועה חנוקה כואבת פצועה ואין מי שיכול להרים אותי ...מזה .. מנסה לכתוב את מה שמרגישה מנסה ..מנסה ... לא מצליחה הכל מבולבל ...כלום לא מסודר לי במחשבות..מרגישה שאני סחוטה נפשית ... ולא יודעת איך להוציא את הכאב ?? איך מוציאים אותו בכלל ..אם הכל מבולבל ?? אז אני ממשיכה לשתוק ולהחנק עם הכאב בשקט ..וזה יותר מתסכל.. זה שובר אותי לרסיסים קטנים..שנראה שאפילו כבר קשה לחבר .. כמו איזה כד חרס שנופל לרצפה ונשבר.. עכשיו... וצריך לחבר את כל הרסיסים שלו - עד שסוף סוף הצלחתי ...להתעלות על עצמי ..להשתחרר בטיפולים ... להוציא דברים ..פתאום כל מה שקרה שם ביומיים האחרונים והמתח הזה בבית מול הבן זוג ..הכל כואב יותר מידיי כואב ...יותר מידיי מציף ... שפשוט בא לי להעלם ...בא לי להעלם!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! מרגישה איך שוב נשברתי ...- ולחבר אותי מחדש כמו כד חרס זה כבר הופך לקשה ... כי החתיכות הפעם הפכו לרסיסים קטנים יותר ..שכבר נראה שקשה מאוד לחבר ... המלחמה הזו, קשה לי מעייפת מידיי... לוקחת ממני את כל הכוחות האפשריים ... רוצה לשכוח הכל למחוק חיים שלמים לא לדעת ,לא לראות ,לא לשמוע ,לא להרגיש פשוט לא , לא , לא אפשר?? לא אי אפשר ..!!!!!!!! אני שואלת ועונה לעצמי .. אני חייבת לענות לעצמי ... אסור לי להעלם !!!! אני צריכה לקרוא את זה ולהבין שאסור לי להעלם !! אני יודעת עד כמה התהליך הזה קשה .. עד כמה אסור לשתוק ... כמו אז באונס ..השתיקה הזו...לברוח , להסתתר ... רק אני יודעת עד כמה מהר אפשר להיות שם שוב ... אני שניסיתי להשתיק מכולם את האמת המכוערת .. היום אני רואה עד כמה הרס עצמי גרמתי לעצמי במשך 11 שנים, עטפתי את עצמי בהמון מסיכות , הייתי מה שהיו צריכים שאהייה ,הייתי הכל חוץ מאני ... הייתי ככ הרבה דברים עד שאני תוהה עם למישהו ששיחק ככה לפחות עשרים שנה , יש כזה ניסיון ... עשיתי את זה כדי להגן על עצמי - הגנתי מהאמת הדפוקה והמכוערת על הסביבה , על עצמי , ובאיזה מקום - על עצמי מהסביבה שלא בטחתי בתגובה שלה, והיום אני יודעת מה הייתי לפני כשהגעתי למטפל שלי , היום , אני יכולה להזכר ...כמה זמן לקח לי להרגיש בטוחה באמת אפילו אצלו...כי בשלב שהרגשתי שאני באמת בטוחה מולו ...שהוא לא שופט אותי , הוא מבין , תומך , אכפתי , שהוא שם באמת בשבילי ... רק אז הכל באמת התחיל לצוף ולהציף אותי רגשית .. רק אז התחלתי לדבר אפילו עם זה היה מעט ..אבל התחלתי לדבר ... וכשהתחלתי לדבר ...רק אז הבנתי עד כמה אני נמצאת עמוק בתוך הבור שחפרתי לעצמי כל השנים .. גם הטיפולים האלו שאני עוברת , נעשו אחרי הרבה שיכנועים מרובים כי לא האמנתי שאצליח לסמוך על מישהו שוב מחדש...אחרי כל הפגיעות שעברתי.. וגם היום אני רואה את זה כתהליך ארוך אצלי .. ש..תמיד יש לי את החשש הזה להפגע שוב ..ומקווה שלא אפגע ... כי היום אני חשופה מידיי , פגועה מידיי ולכן מפחדת מידיי!!!!! אז אם אני ככ מבינה ..מה קורה לי ?? למה אני רוצה להרוס הכל? היום , הסתכלתי על עצמי במראה והיה משהו בי שהחריד אותי במבט הקפוא וחסר האונים שלי .. קלטתי עד כמה המסכות / ההגנות כביכול ששמתי על עצמי כהגנה מהפגיעה ניווטו לי את החיים ... הפכתי את החיים שלי .. למה שאידיוט מטורף גרם לי לחשוב על עצמי ... שנאתי את עצמי ...הרסתי את עצמי.... בגללו , לא בגללי ...הפכתי את עצמי כל השנים האלה לצל של עצמי ... חייתי כמו מתה ...אני עדיין ככה ... אבל, פתאום הבנתי עד כמה קשה אני צריכה לעבוד כדי לגלות את עצמי מחדש .. בעצם הכתיבה הזו עכשיו ... שאני מנהלת עם עצמי איזשהו דיאלוג כדי לא להשבר ...לא להתמוטט לא לתת לו לנצח אותי שוב ... אני חייבת ללמוד להפסיק להאשים את עצמי - אני יודעת .. אבל זה עוד קשה לי .. אני חייבת לנסות להשלים עם זה - חייבת , אבל עדין לא מצליחה .. אני חייבת להתמודד אצל הפסיכולוג עם כל הכאב , בכאב העמוק שלי - כן חייבת . .אז למה אני עדיין רוצה לברוח ..?? אני חייבת להאמין שהכח שמביא אותי אלייו בימים חלשים שלי ..ועם ארבעים חום .. זה הכח שישנה את החיים שלי ...זה הכח שימשוך אותי אלייו גם מחר..:-(( זה הכח שיחזיר לי שליטה על החיים שלי בחזרה - כי אין לי שליטה עדין ..אני מודה ... אני רוצה לקוות , להאמין, לדעת שלמרות כל הרגשות המעורבים שבי , כל הנפילות האיומות מולו... כל הסיוטים בלילה הפלאשבקים הפתאומיים , הפחדים האשמות, ייפסקו ...!!! לדעת בבקשה שהם ייפסקו !!! כי אני עייפה מהם ... למרות כל ההבנה שלי , כל הדיאלוג עם עצמי , כל המלחמה הזו היומיומית שלי ... אני רק רוצה לדעת שהם ייפסקו ... בבקשה ... שייפסקו!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! אני רק רוצה לדעת שיהיו לי ימים קלים יותר שבסוף אני אוכל להרגיש טוב זה מה שאני רוצה רק להרגיש טוב .. זה כבר מוגזם מידיי?? אז אם אמרתי בהתחלה שהבכי לא יוצא ממני , טעיתי בגדול ... כי עכשיו הוא כן ... וזה בלי יכולת שליטה ... הכאב הזה .... אי אפשר להמחיש עד כמה הוא פשוט ממוטטטטטטטטטטטטטטטט סליחה דרור , על ההצפה הרגשית הזו.. ככ מתוסכלת.. מתוסכלת.. מתוסכלת ...
תשמחי שיש לך מלווה לדרך!! אני מרגישה שהפסיכולוגית שלי זנחה אותי.. מהטפלום שלה היום אני באוט (מרגישה פתאום דכאון) פעם היא הייתה כמו המטפל שלך זמינה תמיד אפילו פעמיים בשבוע וכד' והיא נעלמה לה .. ווסליחה על האנוכיות בלי קשר אליך, זה מרגיז אותי למה הם מעלים ראף של ציפיות מסוים כמו העינות במצבי משבר ראף שהם לא מסוגלים לעמוד בו תמיד? ואז לפתע הם כאלו נעלמים.. עדיף מלכתחילה שלא היו עוזרים מעל המצופה וכך לא הייתה אכזבה. זה מזכיר לי שאת כתבת באחת ההודעות הקודמות בשבדיוק שניגמרה השעה התחלת לדבר אבל זה היה מאוחר והיית צריכה ללכת, וזה התיסכול שלי מטיפול שזהו עברה שעה לא אכפת לך הזמן עבר צריך ללכת... מה הקיבעון הזה ל-50 דקות? צריך זמן אבל זה לא תמיד זה. והם ממשיכים בחיים(וזה ברור הם לא צריכים לחיות את המטופלים שלהם) אבל בעצם החיים של המטופלים כאלו קופאים לשבוע בין ה-50 ל-50 ואין מספיק התייחסות לעניין , לדעתי בהיבט הטיפול זה תופעול לוואי של טיפול.
ככ מבינה את הקטע הזה .. הגבולות האלה מטריפים אותי ... הקבעון של ה50 דקות ... הרי אנחנו בני אדם ..גם הם המטפלים .. אז מה הקטע הזה .. של להראות רק אכפתיות בפגישה ..ולהיות כאלה נוקשים בגבולות .. אוקי, אני מבינה את המשמעות של גבולות .. אבל יש , יש מצבים שאנשים נמצאים במצב מחורבן ולא צריכים ללכת לפי הספר ... עד היום מתקשה לקבל הרבה דברים ..בטיפול .... אז כן יש מי שמלווה אותי , אבל גם לך היה ..ותראי לאן זה הגיע אצלך .. לפעמים אני ככ מפחדת , שזה המצב שאני יגיע ... שאני אומרת לעצמי .. חבל שהתחלתי לטפל בעצמי ... :-(
ש' יקרה אחרי שכתבתי שהמטפלת החדשה איכזבה אותי ולא הבינה אותי ושאני רוצה לקום וללכת.. את יודעת מה דרור כתב לי "אולי את לא רוצה שהיא תבין אותך כי אז זה אומר שאת סומכת עליה ב-100% " וגם הוא כתב "את מרגישה מובנת ומוכלת ואז בשל דבר אחד את רוצה לקום וללכת". והמטפלת שלי אמרה לי לאחר כמה מפגשים את אותו דבר ודיברנו ומדברים רבות על נושא האכזבות. אז ש' נשמע שיש לך מטפל מדהים ספרי לו מה עובר עליך,שתפי אותו כי אם לא תשתפי הוא לא ידע. תני לו להתקרב אליך ואת האפשרות לטפל בך. שולחת לך חיבוק אמנם וירטואלי אבל מכל הלב. איריס
ש' שלום, את מתארת בכאב רב את מה שעבר עלייך. את הקושי לסלוח לבעלך ולמטפל על שאכזבו אותך כך. וזה בהחלט מובן. אבל דווקא מהדברים שאת כותבת בפעם השנייה נשמע שאת מבינה מה קורה לך בטיפול. את רוצה מאוד להרגיש תלויה, להרגיש מובנת לגמרי, אבל את כל כך חוששת שאם תסמכי עליו תפלי. זה נכון שהוא אכזב אותך, והוא עוד יאכזב אותך, אבל אם הקשר ביניכם חזק מספיק זה לא אומר שאת תיפלי ותישארי לבד. נשמע שאת מרגישה שהלכת מהר מדי קדימה ומנסה לעצור קצת. זה טבעי, ברור ומובן. אבל זה צריך להיות מדובר ביניכם. את צריכה להגיע לפגישות ולדבר על זה. דרור
כואב לשמוע אותך כך ש' יקרה כמה כאב מכילות המילים שלך. חשה את הכאב העמוק שלך.. וכן...מבינה באיזה מצב את נמצאת, הייתי שם.. ובמובן מסוים,אני עדיין שם. אין לי מילים מלבד לכאוב איתך, שולחת לך בינתיים מכאן את החיבוק הכי גדול, חן
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
