למנהלים

שלום אני בת 29. היו לי הרבה בני זוג אך תמיד זה נגמר ולא מיוזמתי. רוב הקשרים היו קצרים. אני מרגישה שאף אחד לא מתאהב בי ולא מבינה למה. אני מרגישה שאני ממש זקוקה לקשר זוגי וכאשר אני לבד אני ממש נכנסת ללחץ. כשמישהו נפרד ממני אני לא מרפה ואפילו קצת משפילה את עצמי. אני לא מסוגלת להיות לבד בדירתי - תמיד מחפשת עם מי לצאת ומה לעשות. יש בי פחד עצום מלהיות לבד. לפעמים אני מרגישה שזה קשור לכך שלא קיבלתי את הביטחון הנחוץ מהורי. כיום אני גרה לבד. כל יום אני מבקרת את אימי. נראה לי שזה מוגזם אך קשה לי להימנע מכך - בשבילי ובשבילה.האם הביקורים התכופים מוגזמים? איך מתגברים על הפחד להיות לבד? למה לא הולך לי במערכות יחסים? אשמח לקבל עצה...

נעמה שלום, את מתארת מצב בו קשה לך להיות לבד. מצב בו כאשר נפרדים ממך את מרגישה כי שוב את עומדת להיות לבד ולא יודעת מה לעשות עם זה. ללא יכולת בסיסית להיות לבד, קשה להיות בקשר. אני יודע שזה נשמע מוזר, אבל הפחד החשש להינטש לא מאפשרים לך להינות מקשר ולהעמיק אותו. הוא נשאר ברמה מסוימת כתחליף ללא להיות לבד ולא כדבר בפני עצמו. גם הקשר הצמוד לאמא מעיד על כך. עצתי היא לפנות לטיפול ולנסות להתמודד שם עם הפחד מלהיות לבד. לעבד את הפחדים שיש בתוכך, ולאפשר לך את התחושה שיש מישהו שמאמין שאת מסוגלת להיות לבד ולא לקרוס. דרור