אורנה

מועקה- כמה קשה היא התחושה של,אין אויר לנשימה. של דופק מהיר,שמר זה לא סתם מילה.יכולה לחוש זאת היטב בבליעה. אורנה,כמה אפשר להרגיש רע? האם זה נורמלי להרגיש כך כל הזמן?(כרוני). אני כועסת על עצמי שאני מתלוננת ומקטרת כל הזמן,אבל כך אני מרגישה. ליאת כתבה ש"גם תקופות של מועקה קשה סופן לחלוף"ואני שואלת מתי?ואיך בדיק? עם כל מה שקורה לי,אני שק איגרוף של החיים ושל עצמי.האם זה נורמלי שאתעסק במוות 24 שעות ביממה, בכל דרך ומחשבה,ובכל זאת אחיה?(ולא מתוך פחד למות).אני לא יודעת מה אני יותר,כואבת מיואשת בדיכאון וכו',ברור לי שאני צריכה טיפול,אני מודעת למצבי. אבל זה קצת כמו להשלים עם הקיום שלי-מה שאני לא יכולה להרשות לעצמי לעשות!!! ואני יודעת שהיום אני רוצה הרבה פחות ,יום אחד,בודד,להרגיש נכון יותר לא להרגיש כלום-פשוט כלום.כאילו אני לא אני,לא בגוף לא בנשמה.אפשרי הדבר?

שלום ד., הצטערתי לקרוא על התחושות הקשות שאינן חולפות. אם תוכלי להיעזר בטיפול קוגניטיבי, תלמדי שם שמחשבות על המוות הן נורמליות לחלוטין, ודווקא כאשר מוכנים לקבל אותן כחלק הגיוני ומתאים של ההווייה הנפשית, הן "מסכימות" לפנות קצת מקום גם למחשבות אחרות... אני באמת מאמינה שפנייה לטיפול היא הרבה יותר מהשלמה עם הקיום כפי שהוא עכשיו - היא הבעת תקווה ומחוייבות לקראת עתיד טוב יותר. מאחלת לך הרבה ימים טובים, אורנה