הצצה מתחת לכל המסיכות

כלפי חוץ את נראית בעיניינים, תמיד הכל תחת שליטה. אם משהו יסתכל מהצד יחשוב שאת סופר וומן. תמיד במרכז, אוהבת שכל ההתרחשויות סבות סביבי. כולם רצים ועומלים כמו נמלים חרוצות עבורי. מרגישה כמו מנצחת על תזמורת פה קצת, שם קצת והנה אני שולטת בכל, במצבים, באנשים. אני ראויה לצל"ש, איך שאני מתפקדת כמו נמרה עם כל התיק הזה שאני סוחבת על עצמי. בפנים, עמוק בפנים, לפעמים כשאני לבד, לבד עם עצמי, משהו מתחת למעטה של השחקנית בהצגה הכי טובה בעיר, מתקלף... ואז... אני רואה את רגשי הנחיתות שלי, את חוסר הבטחון האמיתי שלי. אני רואה שאני לא מספיק חכמה, לא ממש יפה ואולי גם לא ממש מוצלחת כמו שבאמת נראה לי במציאות...הרי , תראו! אני אשת חיל, משפיעה ומשיגה כל דבר שרק אחפוץ בו. אין לי גבולות, לשמיים אין גבול- ואני השמיים. רק אני יודעת מהו אמת, רק אני יודעת מהו צדק, רק אני!!!! מי מאחורי ומצדיי, הוא העומד! רק על עצמי לדבר ידעתי, כי את האחר מעולם ובאמת לא הכרתי וידעתי.

נועה, תיארת באופן נוגע ללב את הפער שמתקיים לעיתים בין הוויות שונות של עצמנו, אמיתות שונות של עצמנו. אני מבינה מדברייך שעבורך מדובר בחוויה מאוד סודית, איש אינו מכיר את הפער מלבדך. אולי יפתיע אותך לשמוע כי בטיפול פסיכולוגי חוויה מעין זו מתגלה (מתקלפת לאט לאט) לעיתים קרובות. אולי תרצי לנסות להרגיש לבד-ביחד, בתוך מרחב טיפולי מוגן... בהצלחה, אורנה