למנהלים

איך מטפלים מתמודדים עם מטופל שהתאבד. האם עצוב להם? האם הייתה להם תחושה שזה מה שיקרה אבל בגלל אטיקה הם לא ניסו למנוע זאת? האם הם ירגישו אשמים או שיבינו שזה חלק מהעבודה "סיכון מקצועי".

יש שני מקרים בהם חובה על הפסיכולוג לדווח והסודיות הרפואית לא חלה במיקרים הללו ואין בעיה של אתיקה מקצועית א.חשש להתעללות ב.חשש לפגיעה עצמית של המטופל ומטפל הוא בן אדם כמוני וכמוך וגם לו זה כואב. הרבה בריאות ומחשבות טובות. חג שמח.

ניר שלום, כשקראתי את שאלתך עלתה בי המחשבה מדוע אתה שואל את זה. מדוע אתה חושב שלמטפל לא אכפת או שהוא לא יעשה מאמצים. האם מדובר בחוויה אישית שלך, או בסקרנות גרידא. אתה כמובן לא חייב לענות ולשתף אבל, אם זה מחוויה אישית אני ממליץ לדבר על כך בטיפול. לגבי השאלה עצמה, אני לא מכיר מטפל שנשאר אדיש לחוויה כזו, או שלא עלו בו תחושות אשמה. יחד עם זאת כאשר מטפל חושב שישנה סכנה אובדנית ממשית, הוא יעשה את כל שביכולתו בכדי שזה לא יקרה. אבל לא תמיד זה מספיק. ולעיתים, כמה שזה קשה צריך להכיר גם בזה. דרור