על תפקידה של אמירת האמת

בטיפול הנפשי אתחיל מסיפור ישן כשרצו לתת ליונתן שלי ריטאלין ואני סרבתי, מערכת הבריאות הלכה מאד לקראתי והציעה לי טיפול פסיכולוגי על חשבון המדינה "קיבלתי" תקציב לעשרים טיפולים, והקצו לי את מנהלת המחלקה, לא פחות ולא יותר למרות ש"עילת הטיפול" היתה כביכול "הסירוב הלא רציונלי שלי" לתת לבני תרופה שחשתבי שתזיק לו, שמחתי להזדמנות היצאת דופן הזאת לקבל טיפול מתמשך, יחסית, שמעולם לא הייתי מרשה לעצמי באופן אחר (מבחינה תקציבית גרידא) אחרי עשרה טיפולים התייאשתי ועזבתי את הטיפול.למען האמת אני זאת שהצבתי לעצמי את הקו האדום הזה של עשרה טיפולים ובקושי רב הגעתי לקו המטרה זה התחיל מזה שבטיפול הראשון ביקשתי מהמטפלת שתציב יעדים ושתסביר לי מהי שיטת העבודה שלה כתגובה קיבלתי נזיפה קשה על "חוסר הרצון שלי להתמודד" והצהרה חד משמעית שאין בכוונתה להסביר ל"הדיוטה כמוני" את דרך הטיפול (כמובן מעבר להבנתי, וגם אם אני מקבלת תקציב ממשלתי לטיפול איזו חוצפה ממני עוד לבוא בדרישות, כל זה לא נאמר מפורשות כמובן אבל מי כמוני יודע לקרוא בין המילים וללכת בין הטיפות) בקיצר עברתי עינוי שבועי בצורת שעה שבה אני הופכת והופכת בראשי להמציא נושאי שיחה וכל מה שאני מקבלת מחנה זה הנהונים רבי משמעות ופנים אטומות במכלך עשרה טיפולים לא קיבלתי משפט עידוד או הערכה אחד לרפואה ולא שום כיוון טיפולי שיכולתי לקחת איתי הביתה לצורך "שיעורי בית" בקיצור, בזבוז זמן גמור רק על מנת שלא ארגיש שנכשלתי הגעתי לקו המטרה שהצבתי לעצמי ועזבתי באנחת רווחה (וגועל) ללא שום תרומה כלשהי לעבודת הנפש שלי, על חשבון הציבור כמובן עכשיו תשמעו משהו מעניין: אחרי שנים רבות, התחלתי טיפול "פוסט טראומתי" בעקבות אירוע קשה שקרה במשפחתי, שבו אני הייתי קורבן להתעללות אכזרית המטפל, שרצה לבדוק את הרקע הטיפולי שלי, פנה אל אותה חנה והיא דיווחה לו שאני קיבלתי אצלה.... לא פחות מעשרים טיפולים!! כלומר, האמת הפנימית שלה לא ניזקה כהוא זה מכך שגזלה מהקופה הציבורית את התקציב של עשרת הטיפולים שויתרתי עליהם, והעובדה שסירבתי להמשיך בטיפול לא הביאה את הגברת המקצועית הזאת לשום מסקנות אישיות לגבי ההתייחסות שלה למטופלים אז מה תפקידה של אמירת האמת במהלך טיפול, הרי אנחנו המטופלים נדרשים לחפור בתוך הקישקעס של עצמנו על מנת להגיע לאיזו תובנה על האמת הפנימית בשעה שהמטפל שלנו לא ממש ישר איתנו, מונע מאיתנו מידע וקורא לזה "טיפול" מעבר ליחסי מטפל מטופל, מהי חשיבותה של האמת ביחסים אישיים, ומהן השלכותיה על המצב האנפשי של אלה שאומרים אמת ושל אלה שמסתירים ומשקרים?? את זה אשאיר לכם להחליט לבד אולי אם יהיה עניין כלשהו בהודעתי זאת אחזור עם עוד תובנות בהמשך

ברור- המטפל/ת שלנו תמיד משקרים לנו יותר נכון להגיד- לא אומרים את כל האמת. ומצד שני הם יודעים טוב מאוד מתי אנחנו משקרים. ויודעים להוציא מאיתנו את האמת.. אבל למרות זאת, אני נותנת אמון במטפלת שלי כי אם היא מסתירה ממני מידע מסויים זה רק כדי לא לפגוע בי. אולי משהו שאני לא יכולה להתמודד איתו כמו הורה שמגונן על ילד. לילדים לא מספרים הרבה דברים כדי שיהיו נטולי דאגה. את כאב הראש משאירים להורים... בקיצור אהבה- תני אמון במטפלים שלך. אני מאמינה שהם לא היו רוצים להזיק אלא לעזור.

על פי הבנתי וכישורי שאינם מעטים, וכמובן שגם גישתך לגיטימית בנוגע לחינוך ילדים, גם שם אני מתנגדת עקרונית להעלמת מידע אני כמובן חושבת שצריך להתאים את המידע למידת ההבנה של הילד, עם המון המון כבוד לאינטואיציה שלו ולאינטיליגנציה שלו הגישה הפטרנליסטית גם בחינוך וגם בטיפול , לדעתי גורמת נזק רב

מקובל היום בשיח בציבורי לומר זה לזה "לך לטיפול" לעיתים זה באמת נובע מדרגה לזולת, לרוב זוהי דרך להביע עלבון בצורה "מתוחכמת" כביכול ונשאלת השאלה למה טיפול נפשי נתפש במודעות הציבורית כסוג של עלבון אבל אני רוצה לחזור לנושא המרכזי שלי שהוא מידת אמירת האמת בטיפול מצד המטופל דווקא נתקלתי בפורום זה ובאחרים באנשים (נשים אם לומר את האמת) שפונות לעזרה אבל זה שקוף וברור שהן מטייחות לדוגמא: אם מישהי נזקקת שוב ושוב לציין את גילה בהודעות השונות, מבלי שזה יהיה ממש רלוונטי לנושא השאלה, זה מעורר תמיהה: מהי מנסה להסתיר, את זהותה?? את גילה האמיתי?? למי זה משנה אם היא בת שלושים או חמישים (חוץ מלה עצמה כמובן..) זוהי כמובן דוגמא שולית מכיוון שאיני יכולה להביא במפורש, אלא רק ברמז, דוגמאות יותר בוטות לסוג של העלמת מידע שמשתקף פה בהרבה הודעות: שינוי תכוף של שם המשתמש למשל, תגובות פוגעניות להודעות של מישהו שמנסה לברר איתך ביחד את האמת... לא אכנס כמובן לפרטים וזה מביא אותי לנושא שבאמת מעסיק אותי, ושגם מתקשר לתגובתה של הבת בלי שם מלמעלה, הפטרנליזם הצבוע בתוך המשפחה דווקא למשל במקרה שלי, וזה לא סוד, יש לי עניין עם אחות, שהביאה אותי ל"טיפול" נגד רצוני, תוך מסירת מידע שקרי למטפלים "לטובתי" כמובן על מנת להבטיח טיפול במשך שלוש שנים רצופות ניסיתי להביא אותה להכרה בכך שהיא עשתה משהו לא כל כך אתי וקצת פוגע ולנסות לברר ביחד את מהלך הדברים על מנת להחזיר את היחסים המשפחתיים בחזרה אל כנם, לאחר שלא רק אני אלא גם אימי נפגעה מאד מהמהלך הזה, שהיא השתתפה בו בעל כורחה, מבלי שיובאו לידיעתה ה"עדויות" השקריות שבגללן הובאתי לאשפוז כפוי העובדה שהובאתי לאשפוז, במקרה שלי, ובעוד מקרים רבים שאני מכירה, אינה בכחרי מעידה דבר על מצבי הנפשי אלא על מצבם הנפשי (והאינטרסים) של הסובבים אותי אני לא נכנסת פה לצד המשפטי/אתי של ה"יד הקלה על ההדק" באשפוזים כפויים והעידוד של הלשנות בתחום זה שגורם נזק רב לחברה כולה אני רק רוצה להתמקד בשאלה: למה אחותי עד היום לא מוכנה להודות שהיא עשתה טעות??? ואיזה נזק נפשי נגרם לה עצמה כתוצאה מכך... אשמח לתגובות

יש לי שאלה- אשפוז בכפייה יכול להיווצר רק לאחר החלטת בית משפט? ז"א גם אני יכולה לטעון על אדם זה או אחר שאינם שפויים אבל בטח לא יאשפזו אותם בגלל שאני אמרתי. איך השתלשלו העניינים שאחותך הצליחה להביא לידי אשפוז שלך? צו בית משפט הורה זאת?

הרבה מן הדרכים להדחקת האמת העירומה מקבלות ביטוי (קצת דוחה לדעתי) בפורום הזה מנסיוני הרב בחיים אני יודעת שכמה בנות מסתודדות זה לא סימן מבשר טובות, ולכן לא קראתי את הרכילות שבוודאי מופיעה בהודעות של המסתודדות שם למעלה אני מנסה לפתח פה דיון מעמיק על מהותה של האמת ותפקידה בשיח הציבורי על בריאות הנפש לצורך זה חשפתי כאן סיפור אישי כואב וקשה אני ממש מופתעת מכך שבכל הפורום "התרבותי" כביכול הזה אף אחד לא חשב לשלוח לי תגובת השתתפות בצער!! זה אומר מזהו לא רק על הרמה האישית של "המשתתפות הקבועות" אלא גם על עד כמה הסטיגמה של "מחלת נפש" קשה ומכאיבה עד כדי כך שאנשים שמתלבטים בעצמם בכאבי נפש לא מגלים שןם אמפתיה לאדם כמוטני רק בגלל שעברתי אשפוז פסיכיאטרי (ועוד לא באשמתי בכלל!!) עצם זה שאשפוז פסיכיארי בוא מעין "אשמה" שמוטחת בפניך ומזה מוציאים מסקנות (מופרכות) על מצבך הנפשי, כולל החופש שנשים מסויימים לקחו להם לכתוב לי את דעתם על מצבי הנפשי, במייל האישי שלי!!! מעיד על כך שאין פה רצון ויכולת להתמודדות עם אמיתות כואבות