לאורנה שלום או ליאת בלבד

אתמול בלילה עברתי כאן סרט עם עצמי. קשה קצת להסביר אבל הראש שלי רץ כאן בהמון אסוציאציות כמובן בהקשר לכאב שלי. כאילו בשעתיים כאן הכל הואר לי עד לכדי שנבהלתי ממש ... חשבתי שאני פסיכוטית ובהמשך סובלת מפיצול אישיות כאשר אתם כאן המנהלים מנסים לחבר בין בין שתי עמדות שאני מחזיקה המנוגדות אצלי, בהמשך גם חשבתי שאולי התפצלו לעוד תתי- דמויות "וקולות". לפתע מצאתי עצמי כותבת הודעה "לאהבה" כשיוצא ממני קול תוקפני משהו שהיה שייך למטפלת ההיא. רציתי כביכול "לטפל" "באהבה" כאשר בהמשך חשבתי אותה כמתחזה. חשבתי ש"אהבה" היא למעשה אורנה (או ליאת), במטרה ובכוונה טובה לעזור, אם כי בדרך לא דרך, בצורה מניפוליטיבית. לרגע חשתי כי הרגישות שלי כל כך גבוהה שאני מסוגלת אולי לקרוא בין השורות, לראות את הסתירות הפנימיות של הכותבים, ושאולי אתן חשות בזה, אני נבוכה לומר אבל סוג של רגישות שרואה מעבר. מאד נבהלתי אם כי היו זה יותר כנראה השלכות או מחשבות יחס אבל לא נראה לי שהיו לי מחשבות שווא, מוזרות, לא הגיוניות ובעיקר שהכל היה בספק- לא הייתי משוכנעת באמיתות מחשבותי. כמו- כן, חשבתי "שקבועה" וגם חברה קבועה", אלה הן אורנה וליאת, או אורנה בינה לבין עצמה המשחקות משחק תפקידים. אני יודת שהפורום אינו מקום טיפולי! אלה יעוצי בלבד אבל זה לא גורע מהעובדה ש"הצלחתי" להגיע למעין מחשבות אלו. בינהם כמובן, היו כמה תובנות (לא יודעת אן חדשות), אבל שבהחלט רעננו את זכרוני. כמו-כן, חשבתי שמיכל ולילך הן גם דמויות ששתלתן. הדימיון שלי השתולל בכל הודעה. כמובן, שהייתי מוצפת, חרדה ועיפה מאוד ובכלל עכשיו אני מותשת. והיו עוד כמה תחשות ומחשבות שעלו והייתי שמחה לעלותן אם מוחי היה עכשיו בכושרו. מה שכן, היה לי פעם נסיון דומה לזה באתר אחר...נסיון רע, חוויה קשה ומבהילה ביותר שנמשכה לא לילה אלא, מספר חודשים רצופים ואינטנסיבים. ובהודעה אחת שהצלחתי לשרבב פנימה בצילולות או אולי בבדיקה ישירה- את אחת מנהלות האתר, אם הן אלו שכתבו לי?! והיא השיבה בחיוב וזו היתה הפעם היחידה בעשותה כן, כיוון שראתה כי אני קופצת מאמונה לאמונה ושהיא רוצה שאחליט ואבחר באחת. לכן, גם כאן, על אף שהיותי וזה רק רק בגדר חשד- תרשי לי לשאול אותך באופן ישיר- האם את/ן כתבתן כאן הודעות בשמות בדויים? אני משערת שאם תשיבי לי בחיוב- ירווח ויוקל לי מה. ואם תשיבי בשלילה- סביר להניח שיהיה לי יותר קשה עם עצמי, אמשיך לחוות את החוויה שאני דפוקה ופגומה ואולי מופרעת משהו. ובכל זאת, אשמח לשמוע את תשובתך...האם אני על גבול הפסיכוטית אם לא פסיכוזה שלמה< תודה.

שכל חיי מאז שאני זוכרת עצמי קטנה ועד למעשה הטיפול שלא צלח, ידעתי לעשות הפרדה מלאה בין מה ששלי לבין מה ששייך לאמי. ודאגתי בחרדת קודש לעולם לא להפר איזון עדין זה. תמיד ידעתי שאם רק לרגע קט לא אעמוד על המשמר, אני אאבד את עצמי ושפיותי. חשתי בזה כה חזק אינטואיטיבית ותמיד ידעתי לשמור מרחק מאמי, ואפילו הרחקתי עד העתקת מקום מגורים לעיר אחרת. השלמתי בכאב, בתחשות החמצה שהיא לעולם לא תהיה בשבילי, לא בשום מצב, כי היא פשוט איננה, לא חשה בצרכיי וכו'יב... העדפתי לשלם מחיר יקר בדבר ילדה "יתומה" ולו רק לאבד את עצמי ואולי אף להיות כמוה. כל חיי שרדתי יפה מאוד, אולי יותר מלשרוד. מצאתי עצמי בעיר עם המון הזדמנויות עבודה רציניות ועבדתי כמנהלת... הצלחתי לחיות לצד זה בשמחת חיים נהדרת, בעשייה, בחופש, בזרימה וכו'... במשך 30 השנים לחיי. עד לאותה הטעות המרה, ש"נפלתי" על אותה פסיכולוגית שלמעשה, מה שהתרחש שם היה שחזור אחד לאחד של הכאב האולי טראומטי משהו. היא היתה חסרת אמפטיות כאימי, מרוחקת, מתנשאת, קרירה, ביקורתית, לא משתפת בתחושותיה וברגשותיה...זורקת לחלל מילים מפחידות (שגעון גדלות, השלכות, מחשבות יחס), שהחרדה תופסת לה מקום אצלי בהדרגה מבלי שיכולתי להתנתק, ומשם להדרדרות בלתי נמנעת. כבר כתבתי בהודעתי הראשונה לאורנה על נטישת הטיפול במצב קריטי, הן מצידי והן מצידה לדעתי. היא לא הבחינה וחשה כלל מה עובר עלי, במצבי הדרדר נורא ואיום, ולא חשה צורך להתקשר לשאול לשלומי, נהפוך הוא...כשאני נסיתי מספר פעמים להתקשר אליה על מנת ללבן את היחסים בינינו...קיבלתי פרץ של דברי תוקפנות, חוסר הבנה משוועת ודברים חצופים ביותר שאמרה- כמו למשל: "עכשיו את יותר מחוברת לעצמך" "אני לא ראיתי את הדברים בצורה כמו שאת אומרת" והיו חילופי דברים קשים בינינו...כל אחת תקפה את השנייה באומרה שהיא לא אלוהים ותפסיק להתנהג כאחת. הייתי אצלה שנתיים +. מאז נסיתי עוד שתי נסיונות בטיפול חדש, אבל זה לא זה. כל מה שבנתי במשך 30 ומשהו שנות חיי, הגבולות שהצבתי לאימי בשביל לשמור על עצמי...וכל זה כאשר לא הייתי בטיפול פסיכולוגי מעולם קודם לכן. הכל קרס, נהרס, חיי תפסו נפחים שלא שלי, כעסים, כאבים. ולאולם לא אסלח לעצמי...על הפרת האמונים שעשיתי ביני לבין עצמי, בהיותי מטופלת שלה שנתיים וחצי, ועל התוצאות ההרסניות מהטיפול. גם- כן, טיפול... באחת מהשיחות שהיו לי בסיבוב השני- ה השאלה הטיפולית שעלתה לאוויר היתה- מדוע לא קמתי ועזבתי. אין תשובה וגם לא תהיה, כיוון שאני כרמית שונה היום, כרמית שאני פחות אוהבת.

שאני לא אורנה או ליאת.

אבל מתאפקת על פי בקשתך אני רק יכולה להגיד לך שנשמעים דברי אמת....

שלום לך כרמית, מנהלי הפורום אינם כותבים בו בשמות בדויים. בוודאי שאינם 'שותלים' בו דמויות. אני חושבת שמה שקורה לך כאן, הוא משהו דומה למה שקורה, למשל, מול מבחנים השלכתיים, כאשר מול תוכן עמום או מעורפל, אנו משליכים מחשבות, רעיונות ופחדים מתוך עולמנו הפנימי. יכול להיות שהעמימות סביב זהותם של משתתפי הפורום מאפשרת השלכות ודמיונות מבית היוצר הפרטי שלך, אשר בו הטוב יכול להיות מתעתע, והרוע יכול להסתתר מאחורי מסכות. אני חושבת, גם על רקע ניסיון העבר שלך בפורומים דומים, שמוטב להיעזר בטיפול ממשי, עם מטפל "בשר ודם" כדי לברר סוגיות תוך נפשיות קריטיות, ו"לצרוך" את הפורומים האינטרנטיים בתבונה ובמינונים שלא יערערו אותך. זכרי שהמרחב הוירטואלי הוא כמעט אינסופי, והמוטיבציות של האנשים שונות ומגוונות. הישמרי, והפעילי הרבה שיקול דעת לפני שאת מאפשרת לתכנים מן הרשת "להיכנס לך לריאות". אני יכולה להבטיחך נאמנה ששלושת מנהלי הפורום מופיעים לעולם בשמם, ואין להם כוונות לבלבל או לחפש ערוצי תקשורת נסתרים עם מי ממשתתפי הפורום. חג שמח ליאת

ליאת, רציתי להוסיף ולומר לך משהו לגבי הפורום, השימוש, אחריות הניהול וכו'...ושכחתי, כנראה שהחלטתי שאולי לא ימצא חן בעיניכם , אז ויתרתי. אני לא מאלו שחברות הפורום- מה שנקרא, כותבת קבועה או אפילו קוראת. מה שכן ליאת, הבנתי מה את אומרת- זה לא ממש חדש לי, על יחוס מחשבות(במחשב כומבן), השלכות אינטרנטיות ואי אלו סוגיות שכל כותב נתקל בהם, לרוב הוא לא ער ומודע להם, בבואו לכתוב, לקרוא להשיב ואצטרה אצטרה. ליאת, היתה חסרה לי לאוזן, לשמוע מנגינה פחות לקונית אלא יותר אמפטית לכשלון הטיפול, לסבל הממושכך מהנטישה שלה ו... נישמע שאת נקטת משנה זהירות ולו בכדי. אם זאת היית מאוד קורקטית ועניינית אך לא הפגעת לרגע את החשש שמא השתגעתי. אבל- אל דאגה! מעולם לא חוויתי פסיכוזה. כך שאין לך מה להיבהל ממני. ליאת- אני נמצאת כאן מאחורי המחשב, חבל שאת לא רואה אותי פנים אל פנים. אבל כואבת וסובלת והיה נעים לי אולי לקבל תגובה אמפטית כפי שאת כתבת למשל, ועכשיו אני סתם זורקת שם, ללילך. (ראי, את ההודעה של אורנה אלי שהצליחה לרגע לגרום לי לחשוב על לפנות לטיפול אחר לאחר טראומה של ממש מהטיפול הקודם). חג שמח ושנה טובה לכולנו