לידה לפני הזמן

קרה לי משהו בחיים- משהו באמת קשה. מרגישה כאילו נפלטתי מהרחם לפני הזמן. כאילו, חתכו לי את חבל הטבור בברוטליות, חבל הטבור שהיה מחובר למרכז היקום, למרכז החיים, למרכז ההוויה. נותרתי לבד בעולם. נדמה לי גם אם יהיו סביבי חברים ומליון אנשים ארגיש כל כך לבד. וזה כואב ובעיקר מעצבן- מעצבן על שזה לא היה צריך לקרות! ועכשיו , נהייתי לגמרי בנאדם אחר. כמו כל הנשים האלו...שמגדלות חתולים לבדן...אבל בלי החתולים. נפער חלל כה גדול בתוכי שברור לי שאם לא הצליח להתמלא עד עכשיו....שנים אחרי המשבר, הוא לעולם לא יתמלא מחדש. מדי פעם אני על סף בכי, לא מרשה לעצמי ללכת עם התחושה עד הסוף. מבכה את כל השנים המבוזבזות שלעולם לא יחזרו, וגם השנים לפני לא בדיוק מוארות. כה מפחיד ומבהיל היה אז, כה מפחיד שהעולם המשיך כמנהגו, ואני נבלתי, דעכתי, גוועתי, בלי שיהיה אכפת לאף אחד.

יובל..לאף אחד לא מגיע לארגיש ככה, לא לקבל אפילו תשעה חודשים של תמימות מוחלטת - לבד אבל לא לבד, אף פעם לא לבד..אני ממש מקווה בשבילך שתמצאי יום אחד מישהו שכן יצליח למלא את החלל..גם לי היה כזה, לעולם לא חשבתי שיתמלא..אבל הוא כן, מישהו הצליח להגיע עד השורש, ועם כל הטכנולוגיה של היום, את יודעת..(: הוא הצמיח לי חבל טבור חדש עם המון סבלנות, והזין אותי בהמון דברים טובים שאיכשהו נשארים שם והופכים אותך לחזק. אני יודעת שתמצאי גם מישהו כזה, כי את רוצה, וזה אומר שלא הפסקת להאמין..כל מה שכתבת, אני כל כך מבינה אותך שזה כואב. הלוואי שלעולם לא יכאב לך יותר - שולחת המון כוחות.

תודה לך ... חבל שאין שם שאני יכולה לקרוא בשמו. כמה כיף היה לקבל את תגובתך, חיממה במשהו את הלב. שמחה בשבילך שמצאת מקור נתינה וקבלה. סיקרנת אותי לגבי הדרך שעשית אשר הצלחת להשיג זאת. חג שמח