די כבר עם הרחמים העצמיים פטתיים על כל הבכי?

לדעתי- אדם שמרחם על עצמו הוא אדם שבוכה בלי שום סיבה. ויש הרבה כאלה שבוכים כי לאחרים יש יותר ולהם לא.. אבל ישנם אנשים שעברו בחיים טראומות קשות כגון אונס וכו'. ומתפללים שהבכי יפסיק אבל זה חזק מהם.. אז לא מדובר כאן בפתטיות. מדובר פה במשהו שחזק ממך... וחוץ מזה- מותר גם לבכות לפעמים, לא? האם אתה אדם שלא מראה רגשות בד"כ? שלועג לזה שנשבר וקשה לו? נסה להבין- לכולם יש נק' שבירה בחיים. כולנו בני אדם.

שלום לכם, נראה לי שכאן, כמו גם בשרשורים קודמים, עולה שאלה של איך מתמודדים עם קושי, של עצמנו ושל אחרים. מתעלמים? מדחיקים, בוכים? לעיתים יש חשיבות בדברים שאחרים אומרים לנו שאנו לא מצליחים לראות, בגלל הנקודות העיוורות שלנו. אבל כדי שהדברים יוכלו להישמע, ולהתעכל, חשוב שייאמרו בדרך מכבדת ואמפתית לקושי. דרור