לש' היקרה!

שלום, זוכרת אותי?? אז קראתי הודעה שלך בקשר להכחשה בה ייעצת שההכחשה היא דבר לא נכון במקרה שלנו כי יכול לבוא טריגר ולפוצץ את הבועה. ורציתי להתייעץ איתך - יש לי מטפלת מדהימה שאנחנו אצלה בטיפול משפחתי. חלק מהטיפול נעשה באופן פרטני מולי. מעולם לא העזתי לחשוף מולה את הדבר. למרות שהייתי רוצה! אבל לא יכולה! לא יכולה! מחכה לאור ירוק ממנה לדבר על זה, משדרת לה אותות מצוקה כגון: פעם אחת באתי לפגישה בלבוש צבאי טוטאלי- דגמ"ח,גופייה צבאית ותיק תואם..סתם רציתי להראות שאני לוחמת..מן מצב רוח כזה עקב המשבר העמוק.. השריטות על ידיי נראות לעין. בפגישה אחרת סירבתי ליצור איתה קשר עין. אבל היא לא שמה לב אליי!! בדיוק כפי שאימי לא שמה לב וגם איש בסביבה. לכן אני כל כך כועסת עליה! אולי כדאי בכלל לעזוב את זה אחת ולתמיד כי זה היה מזמן ובטח לא מעניין אף אחד . ואני סתם טוחנת את הנושא ומחפשת ישועה בפורומים. אין תקווה. ייאוש. רק אנחנו שעברנו את זה מבינות...

לחוות דעה על בעייתי. האם אני הולכת ונעשית גבולית??? כל כך מנסה לשמור על שפיות...

שלום לך, ראשית תיקון קטן, אני לא דוקטור. לשאלתך, אני מניח שאת מתכוונת להפרעת אישיות גבולית. ובכן לא הופכים להפרעת אישיות גבולית, אלא זה משהו שמלווה הרבה שנים, ומתפתח אי שם בגיל ההתבגרות, ולעיתים קצת לפניו. אבל אם נשים את האבחנה בצד, מה שאני שומע זה שאת מאוד רוצה שהמטפלת שלך תגשש, תראה שהיא רואה אותך, שלא תהיה כמו הדמויות בעבר. את מרגישה שהתיקון יכול לבוא רק ממנה. אבל אולי הוא יכול לבוא גם ממך? אם את תוכלי בהדרגה לומר לה כמה קשה לך, כמה את צריכה אותה שם בשבילך. זה לא יפחית מהערך שבהיענות שלה לאמירות האלו. מה שזה כן יעשה, זה לתת לך להרגיש מוכלת יותר, נראית יותר. דרור

היי .בוקר טוב , בוודאי שזוכרת אותך ( האיכפתיות , הדאגה ..איך אפשר שלא ?!... :-) ) תראי, גם אני בטיפול כבר מעל שנה ..מעט מאוד חשפתי את הפגיעה עצמה .. לפרטי פרטים ..הכל מדובר מסביב ולא על ... גם אני לא יכולה עדין ..אני קופאת , משתתקת ..קר לי מאוד עד לרמה שהפסיכולוג מביא לי שמיכה ...אני עדין בוכה ...כך שבעצם הגוף מדבר ולא אני ..(עדין)... מכירה את האותות מצוקה האלה ..ויחד עם זאת אני בטוחה שהיא שמה לב .. כן ..כן ..היא שם בשבילך.. אני יודעת שבין ההרגשה למציאות יש פער עצום .. ואת חייבת לתת צאנס לעצמך , להאמין , לקבל , שהיא באמת מוכנה לעזור לך .. ואת יכולה ללמוד מזה המון גם על עצמך.. אני תוהה, אם את לא נותנת לה להתקרב מידיי .. כי אני מרחיקה ..כל פעם שהקשר מתחיל להיות קרוב יותר .. זה מפחיד אותי ..התלות הזו ..החשיפה הזו.., הרבה תלוי בנו ..את יודעת את זה נכון?.... גם אני אומרת ..לעצמי ..אפילו עכשיו שאני לפני טיפול .. בטח הוא יגיד " עוד פעם ..היא טוחנת שרע לה וקשה וכו' ..." בתכלס הוא לא אומר את זה , והוא מאוד שם בשבילי ..אבל ..שוב , בין ההרגשה למציאות יש פער שחייבים לצמצם ,,וזה תהליך , עבודה קשה .. ולעזוב ..זה יהיה הדבר הכי גרוע לעצמינו ..אחרי כל מה שעברנו .. אסור לך ..אסור לך , לעזוב ..!!!! היא שם בשבילך ..כן קשה לקבל את זה .. כי עד היום אף אחד , לא היה ממש שם ..כמוהם .. קבלי את זה ..אל תלחמי בזה.. שתפי אותה בזה , תגידי לה מה את חושבת , תשמעי מה יהיה לה לומר, זו דרך חשובה ..בינכם , דרך משותפת ..שאת חייבת לשמוע אותה אומרת את המילים ..הנכונות ..האמיתיות ..זה יקל עלייך, יעשה את כל ההבדל ..בין להשאר ללעזוב ברור שאני הכי מבינה אותך ..אבל גם היא .. תאמיני לי .. מגיע לך לקבל את הכי טוב עבורך.. ומסתבר שכדי להגיע ל"גן עדן" יש לעבור את הגיהנום..:-( כולי תקווה שתמצאי את האיזון .. תמשיכי להגיע לטיפולים , תשתפי , תתמכי דרך פורום ולא תרגישי לבד.. אני כאן , גם בשבילך .. במידה ותרצי את האי מייל שלי ..נבקש מליאת/דרור/אורנה היקרים!!! , .. שיחברו ביננו ..אוקי ?... יש לי טיפול עוד חצי שעה , והבטן כבר כואבת לי .. נדבר אחכ ..אשתדל לשתף שאחזור .. מחבקת אותך , המון , ש'

ש' היקרה מה שלומך צהריים טובים! מקווה שהטיפול עזר לך הבוקר ועבר בשלום.. את צודקת- זה טוב ללכת לטיפול ולעבד את הנושאים הכואבים הללו. אבל זה כל כך קשה! אצלי זה סיפור כל כך ישן נושן שחי בתוכי ורק לאחרונה התעורר. וזה קרה בשל השתלשלות עניינים בלתי נעימה בטיפול. רציתי לעזוב אחרי שנתיים של טיפול והמטפלת כעסה וסיפרה זאת לבעלי. לפגישה האחרונה שקבענו היא לא הופיעה הדלת הייתה נעולה ומשם הכל הדרדר כמו כדור שלג שנגמר בחלום בלהות שאנס רודף אחריי בחושך ואז ניסיתי להתעמק בחלום וגיליתי שבילדותי נפלתי קורבן לפדופיל.אמנם לא מדובר באונס אלים וברוטלי אבל יותר נכנס לקטגוריה של גילוי עריות בהסכמה מצידי. תחושת האשמה רודפת אותי עד היום! למרות שמפאת גילי הצעיר אז- מה בכלל הבנתי מהחיים שלי? הייתי רק תלמידת כיתה א'. ואיש בסביבה לא שם לב לכלום! המורה הייתה שולחת מכתבים על זה שאני כל היום בוהה בתקרה וחולמת.. ואיש לא טרח לבדוק במה העניין... כל כך שכחתי מזה! ועכשיו אני כועסת על הפסיכולוגית הזאת!!!!!!!!!!!!!!!!!! אין לך מושג. למה זה היה צריך להתעורר. בשביל מה אני אם לשני ילדים. חשבתי בהתחלה שהיא רוצה להרוס אותי ולהתנקם בי על זה שרציתי לעזוב והכעסתי אותה. אני עוד אתעמת איתה על זה אם הנושא ייפתח בחדר הטיפולים. כן ואני אגיד לה שנגרם לי נזק נפשי מהטיפול שלה שבעקבותיו בא הגילוי.. כתבתי את האי-מייל שלי אם את רוצה לשלוח לי משהו באופן פרטי.. כל כך מבינה אותך. הפחד הכי גדול של אישה הוא...