שלום מנהלים יקרים

יש לי בת בגיל 28 וחצי, היא גרה עם חבר שלה, היא הבת הקטנה מתוך שלושה אחים. היא לומדת יש לה חבר שהוא בחור נחמד, הבעיה היא שהיא נראית לי נורא נורא עצובה ואפילו שמעתי אותה השבוע (היא באה לחג עם החבר) בדרכי לישון בוכה בחדר האמבטיה. כמובן שלא שאלתי באותו רגע אלא רק למחרת היא ענתה שלא קרה כלום אבא אתה סתם דואג. היא עוזרת לכולם והיא ילדה יפיפיה ומבריקה. דיברתי עם חבר שלה לא נראה לי שהוא יודע מה קורה שם אבל אני רואה ממש עצב שממלא אותה כאילו משהו גדול יושב עליה. אני לא יודע איך לפנות אליה בלי להכביד או להיות אבא פולני נודניק אבל הצעירים של היום ועם כמות ההתאבדויות שיש אני נורא דואג שאם אני אתעלם אני אאבד אותה. איך אפשר להתקרב בלי לפלוש לפרטיות שלה, איך אני יכול לדבר איתה בלי להכאיב לה ואיך אפשר לאהוב בלי לחנוק? תודה רבה על זמנכם אבא אלישע ושנה טובה לכל הצעירים והמבוגרים הנחמדים בפורום החשוב הזה

אם כל האבות היו כמוך,הרבה דברים היו נראים אחרת.

אלישע שלום, אתה נוגע בשאלה מאוד חשובה ומאוד קשה המאפיינת את ההורות למתבגרים, ולמבוגרים צעירים המתחילים להיפרד מהבית - כיצד נשארים אכפתיים בלי להיות חודרניים, קרובים אך לא קרובים מדי. התשובה לכך כמובן אינה פשוטה, אבל עצם ההתלבטות שלך בנושא מעידה על כך שאתה רגיש להשלכות של זה, ובוודאי משפרת את יכולתך לגשת לבתך לא ממקום "פולני" אלא ממקום דואג, כנה. אם אתה באמת רואה עצב אצלה, נסה להזמין אותה להיפגש פעם, לא במסדרון בחג, לומר לה שאתה רואה עצב אצלה, ושאם היא צריכה מישהו לדבר איתו הוא מוזמנת לעשות זאת מתי שתרגיש צורך בכך. דרור