לשקוע??
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
היום פשוט בא לי לשקוע. בא לי להתמוטט ולהכנס עמוק לתוך הדכאון שכבר ממש כאן דופק בדלת. בא לי להכנס למיטה לכסות את הראש בשמיכה, ורק לבכות ולרחם על עצמי. בא לי לעזוב את הטיפול, לוותר על עצמי.. אבל אז חשבתי לעצמי שאפילו את זה אני לא יכולה לעשות כי אני חייבת עבודה כדי לשלם שכר דירה ולהחזיק את עצמי, חייבת לטפל בחיות, חייבת לעשות את זה ולעשות את זה... אני לא יכולה להרשות לעצמי לשקוע כי אני חייבת כל מיני דברים. איזו מחשבה מוזרה לא?! הרי כל הסיבות לדכאון כבר כאן וזה מצחיק שדווקא הסיבות האלה הן מה שמחזיק אותי לא להכנס לדכאון. כאלו מה?! אם הכל היה בסדר אז הייתי יכולה לשקוע?? הרי אז לא ממש הייתה לי סיבה.. פתאום חשבתי ל י שאולי מפחיד אותי שהכל יהיה בסדר, אולי בלי צרות אני אשקע... אולי החיים ה"תקינים" יותר מפחידים מהחיים הסבוכים, שאליהם כך אני מתחילה לחשוב, כבר התמכרתי...
דנה איזה כיף שיש סיבות לא לשקוע בדכאון ... גם אני חושבת כמוך ,שלטרדות היום יום יש תפקיד קריטי בתחזוקה של עצמנו. אם החיים היו קלים כל כך (כפי שהיינו רוצים) במקרה הטוב היינו מתים משעמום.. ומה טוב יותר כשיש לנו את העשיה היומיומית ,אם לא כזכות אז לפחות כחובה. גם זה משהו... מקוה שהיום את מרגישה אחרת.
שלום לדנה ואפרת, גם אני מצטרפת לאלו המכירים תודה לשגרת היומיום. למרבה המזל, נבראנו כיצורים מורכבים, החיים ופועלים במספר מעגלי קיום שונים. כאשר משהו חובט בנו במעגל קיום אחד, נוכל להישען על האחרים עד יעבור זעם. אין בכך כדי לפטור אותנו מן האחריות והצורך לפעול למען רווחתנו הנפשית בכל הזירות האפשריות. את מעלה נקודה חשובה, דנה, המצביעה על אפשרות של בחירה, ועל הפחד (המוכר כל כך) מהצלחה ושינוי. זוהי סוגיה חשובה מאין כמוה, שכדאי לברר לעומק, עם עצמך או ב??טיפול. מקווה שתמצאי בתוכך את האומץ לפרוץ את גבולות הפחד, ולהמריא אל הטוב. וד"ש לחיות :-) ליאת
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
