לילה טוב

אורנה, למה כל כך קשה לי להחליט מה אני מרגישה כלפי המטפלת שלי? (מספיק עם ה'גברת שלי' :-) זה לא ככה עם אנשים אחרים.. קצת כמו מה שכתבתן את ונורית בעץ העתיק, זה מלפני שנה; איך אפשר לדעת שמה שאני מרגישה זה משהו שנוצר בדינמיקה בינינו, שגם *לה* יש בה חלק, ושלא אני זו שעשתה את כל העבודה לבד? אני הרבה פעמים משגרת לעברה אמירות של קירבה והתקדמות, כדי שאם ליתר ביטחון אני לא מביעה מספיק חום בהתנהגות, שתדע שיש שם משהו שבכל זאת נבנה. אני יודעת שהיא כנראה רואה לבד, אבל אני תמיד חוששת שאני לא יודעת להראות, אז אני עושה את זה בצורה מפורשת. ולמרות זאת-- לא הייתי רוצה שתייחס את ההתקדמויות האלה בקשר, אליה או למשהו שהיא עשתה כי זה מרגיש לי עבודה שלי (במקרה הטוב), ופרי דמיוני בימים פחות טובים. אני חושבת שאני כבר המון המון זמן מסתפקת בפירורים של מה שהייתי רוצה לקבל, ומאדירה אותם ומנפחת אותם, ומשלימה את כל החורים שהיא משאירה בכוח הדמיון שלי, רק כדי להרגיש קירבה. רק כדי להרגיש אותה. שהמילים שלה לא תמיד נוגעות בי ומגיעות אליי, אני פשוט אומרת אותן לעצמי שוב ושוב- משכנעת את עצמי בכח שהיה שם משהו כנה ורגיש וקרוב. משהו שרואה וער אליי באמת.. אבל האמת היא שאלה היו רק פירורים, בסיטואציות שהייתי מצפה לקבל מעט יותר מזה. רק פירורים.. היא לא מביעה מספיק קירבה או חום או רגש..היא לא משכנעת אותי שזה שם.. לא בטוחה שאם לא היה לי דמיון הייתי מרגישה כלפיה משהו. ואולי גם עכשיו לא כלפיה אני מרגישה משהו אלא כלפי המקום. השעה בשבוע שמוקדשת לי. שמישהו פנוי רק בשבילי ומחכה לי. אולי זה העניין ולא בהכרח היא. זה מבלבל... איך אדע שהקשר לא תלוי מדיי בכוח השכנוע העצמי שלי. שהוא לא קיים רק כי אני רוצה מאוד שיתקיים. כי אני זקוקה למישהו קרוב- אבל לאו דווקא היא? לא יודעת למה אני כותבת ומה אני רוצה לומר. לילה. האצבעות רודניות בשעות האלה.. כנראה שזה לא יפתיע אם אגלה לך שערב לפני הפגישה היא התקשרה לבטל.. אחרי שכל השבוע הייתי במתח-חרדה לקראתה ונורא נורא חיכיתי.. תחושת המטופלו?ת התחלפה בקשקוש הישן-מתחדש שכתבתי כאן. הכל כל כך שברירי.. למרות שידעתי שלא ניפגש היום, mode הציפייה לפגישה כבר היה בהילוך, ומצאתי את עצמי ממשיכה לחכות כל היום.. לפחות בתחושה הפנימית.. ובסוף היום הרגשתי קצת חסרת כיוון. הלכתי ובאתי ושוב הלכתי ולא ידעתי מה ולאן. חסרת כיוון, וריקנות כזו. קשה לומר שאין קשר, .. אני יודעת.. ובכל זאת, זו שאלה שמעסיקה אותי *תמיד* ביחס אליה. מה את אומרת, אורנה? ומה לגבי הקוסקוס שנה אחרי... עדיין יוצא לך לא משהו? :-) לילה טוב בנתיים, לילך. ובעצם עוד משהו... אני יודעת שאין סיבה טובה לכתוב את כל זה כאן. שאני צריכה קצת סבלנות, לחכות לפגישה הבאה, לנסות לשתף אותה.. יודעת שכשמחכים הדברים איכשהו מסתדרים לבד. צריך לתת לדברים זמן. אבל אני תמיד מחכה. זה מה שאני תמיד עושה- מחכה מחכה מחכה. לא יודעת.. סתם. מרוב שהתרגלתי לחכות ולתת לדברים זמן הכל נראה לי לא קריטי ולא משנה- כי אם אחכה מספיק זמן הוא יעבור לבד. זה לא טוב ככה, אורנה..

אני רואה שאת לא ישנה הלילה. אני ישנתי כמו קרש אחרי הצהריים וגם לי קשה להירדם קיבלתי מייל מאחותי לילה טוב

הי לילך אני לא אורנה אבל גם הקוסקוס שלי לא משהו. אי רוצה לומר לך משהו קטן ופשוט למרות שהנושא גדול ומורכב, משהו שכבר נאמר לך על ידי טובים ממני: תנסי להשיל מעליך את כל הדאגות לה. לא חשוב אם =היא= תרגיש או לא תרגיש בקרבה ובקשר. היא לא חשובה כאן. זו את. את. את. את. ------------------------- ממרחק רב ודרך המוגבלות של המדיום הזה והמקום אני מצליחה להרגיש שיש בניכם קשר ומבחינתך יש קרבה - הנה תראי עד כמה את מצפה. תהיי אותנטית. ודברי את כל המילים שכתבת כאן. רק כך תצמחי. ---------------------------- מאחלת לך שנה של אני ואני ורק אני. טל

יקרה האם התדמית חשובה או האמת???

הי טל, טוב לראות אותך! אני טרם ניסיתי את כוחי בקוסקוס, אז כשאנסה אספר לך איך יצא. למרות שאני טובה ב(לברוח ל)לדאוג לה, הפעם זו לא דאגה. זה סתם שיח פנימי (עקר) על מה לעזאזל קורה שם. על איך אני יכולה להרגיש זרות איתה ולהרגיש שהיא מתבוננת בי מהצד (ולא איתי) ולא מספיק חמה ורגישה, ובאותה נשימה לחייך מיד כשאני רואה אותה, לחכות כל כך לפגישה ולחשוב עליה כל כך הרבה. אני לא יודעת אפילו על מה אני חושבת- זה לא ממש עליה כי אני לא מכירה אותה כל כך. אני מדמיינת אותה שואלת אותי מה שלומי וזהו. זה מספיק. המתח הזה של ה'מה שלומך' זה כנראה מה שעושה לי את זה. טפשי קצת.. אנחנו לא ממש מדברות בראש שלי. המקסימום זה שבתקופות טובות אני אומרת את השם שלה ביני לביני כמה פעמים וזה נחמד לי. אני מרגישה אז שיש מישהו שדואג לי. אבל אם לומר את האמת- בפועל, אם לשפוט לפי מה ואיך שהיא אומרת, היא לא דואגת לי מספיק. (ואני לא בן אדם שרגיל ליחס, וודאי שלא יודעת לבקש אותו). היא מרגישה לי מרוחקת, ואז כשמשהו בינינו משתבש קצת אני מיד כועסת על עצמי שעבדתי קשה מדיי בלדמיין את הקשר הזה חזק ותומך ועוטף, יותר מכפי שהוא, כי ככה רציתי שיהיה. שייחסתי יותר מדיי. עכשיו כשבוקר אני יכולה לומר שכל הפטפוט הזה הוא אולי שטויות ואין לזה תשובה ויהיה בסדר. אולי כל זה זה רק הסתבכויות מיותרות במקום לומר (בשקט בשקט) שאני רוצה שיהיה לה אכפת ושתדע להראות את זה. זה הכל. נ.ב. טל, 4:24 זו שעה שישנים בה... (מה שלומך?) לילך.

לילך יקירתי, אני דווקא איני בעד לחכות ולתת לדברים לעבור נטולי מילים. אם נסמוך על התיאוריה העומדת מאחורי הפרקטיקה של טיפול פסיכולוגי (וסלחי לי אם כתבתי זאת כבר מספר פעמים), הרי שאת ממחיזה איתה תיאטרון פנימי, בו לחוסר הביטחון באהבה שניתן לחוש כלפייך יש תפקיד ראשי... זה לא אומר שאין דברים במציאות של הקשר ביניכם שכדאי לברר, זה רק אומר שמועיל להתבונן במחזה. אני אומרת להשתמש בה ובקשר איתה על-מנת להבין למה את מסתפקת בפירורים (כשאת יודעת היטב שיש בחיים עוגות). בחמימות אין קץ, אורנה

תודה אורנה יקרה, כנראה שאשוב לקרוא בהודעה הזו עוד כמה פעמים השבוע... לצערי, כמו לגבי יתר התיאוריות בפסיכולוגיה, גם זו גדולה עליי קצת ("בכוכב שלי הכל קטן מאוד.."), אבל משהו בפנים אומר לי שאת צודקת. אקרא בה עוד כמה פעמים ואתן לזה לחלחל.. אני שמחה שהתייחסת גם לנ.ב., חששתי שלא (כתבתי הרבה ולא להכל אפשר להתייחס).. אני באמת צריכה ללמוד להפסיק לחכות.. אבל את יודעת לבד אילו מילים אני הכי אזכור (שובבה..!;-)) תודה... :-) (זה כבר חיוך ביישן, הקודם היה קונדס..) לילה טוב, לילך.