האם לחזור?

שלום לך אורנה, כתבתי לך לפני כמה שבועות שיצאתי לחופשה מהטיפול, והחופשה הפכה לניתוק. פשוט לא בא לי לחזור. המטפלת דיברה איתי, וסיפרה לי על כל מה שהיא חשבה בתקופה הזו, ואיך נראה לה היא תמשיך בטיפול ועד כמה חשוב לה שאהיה בטיפול (אפילו אם זה לא אצלה). סיכמנו שאחזור. פתאום עוד מקרה מוות במשפחה, עוד דחיה של המפגש, ואין לי עכשיו שום חשק לחזור. אני מפחדת לחזור, דוחה את זה כל הזמן, למרות שיש משהו בתוכי שכן רוצה לחזור. אני מחכה להיות שם, אבל ברגע שאני שם אני רוצה רק לברוח ולצאת מהחדר, יש משהו מאיים בישיבה מולה, בחיטוט שהיא עושה לי בחיים, בשאלות שלוחצות, בשקט ..... האם לעזוב ולנסות משיהי אחרת? אבל עד "שהתרגלתי" אליה לקח לי בערך שנה מה את מציעה שאעשה?

הכי מפריע לי בטיפול שאני חיה ומרגישה את אותם תחושות פיזיות שהיו לי בעת ההתעללות שעברתי בתוך חדר הטיפול. ולפעמים היא מדברת על נושא שונה לגמרי ואני כולי שקועה בהרגשות ובתחושות הפיזיות, ואני לא משתפת אותה אלא עוברת למצב של שתיקה מוחלטת עד שאני מצליחה לשלוט בעצמי ולחזור לתפקד. זה קורה לרוב, בעת הכניסה לחדר. וזה קורה לי גם אם אני חושבת עליה או מדברת איתה בטלפון, כאילו שאני מקשרת אותה להתעללות??!! אנחנו דיברנו על החוויה הזו אבל הפסקנו מפני שהיה לי קשה איתה.

שלום שלום, כשאני קוראת את דברייך עולה בי תחושה חזקה שמה שקורה לך בטיפול הוא שיקוף נכון, במובן מדייק ואותנטי, של חייך "בחוץ". למרות שזה כואב מאוד להיות כך בחדר הטיפול, זה בהחלט סימן לטיפול 'עובד': אי-אפשר שיהיה לנו קשה בחוץ וזה לא יחדור לחדר הטיפול. זה לא סביר (זה אפילו טיפשי). את מרגישה שם רוצה ופוחדת, משתוקקת ושונאת. לכי על זה. תני לעצמך לחקור את זה. אבל למען השם, דברי שם את עצמך! אורנה