שוב אני..

היי ליאת, אני חושבת הרבה על המטפלת שלי.עזבתי את הטיפול לפני 5 חודשים,בהתחלה היה לי קצת קשה, ככל שעבר הזמן חשבתי עליה פחות, אבל לאחרונה אני שוב חושבת עליה הרבה,מתגעגעת,רוצה להתקשר אליה,לספר לה. לספר לה שאני מרגישה בסך הכל טוב, שהפסקתי ללבוש שחורים,שחזרתי לחיים.. (קמתי לתחיה) א ב ל, חזרו החרדות, אני מרגישה לבד,מרגישה שאין לי שום קשר משמעותי ,חוץ מהקשר איתה. אין לי למי לספר איך אני מרגישה, למרות שהכל טוב,זה מרגיש שלא יהיה יותר טוב,כי אני לא מסוגלת ליותר מזה.לא מסוגלת לעשות דיאטה,לא מסוגלת לראות את עצמי מוצאת אהבה,לא מסוגלת להרגיש נוח עם עצמי. לא מסוגלת הרבה דברים. אני רוצה לחזור אליה,אבל נזכרת שבחדר,קשה לי לדבר, לאחר כמה פגישות הנסיעה לשם מעצבנת,הטיפול מרגיז אותי, ואני רק רוצה שהיא תהיה שם פעם בשבוע. והרי טיפול זה טיפול, והוא מסתיים מתי שהוא במיוחד כאשר קשה לי לממן אותו. אני רוצה להתקשר אליה,לקבוע פגישה. אבל ברור לי שהיא תמליץ לחזור לטיפול.וברור שפגישה אחת רק תכאיב יותר. אז אני דוחה את זה. כנראה שזה כואב אבל עדיין נסבל... שתהיה לך שנה נהדרת. טל

שלום טל, לא ברור מה תחליטי בעניין הטיפול, ובלבד שתשאירי בלבך חמלה ותקווה לעתיד טוב יותר. אל ת??ק?ב?ע?י את עצמך במחשבה כאילו לעולם לא יוכל להיות טוב יותר. זכרי שפעם חשבת שלא תצליחי ללבוש בגד צבעוני - וניצחת. אני מאמינה שאם תחליטי להיות מאושרת עוד, תלמדי גם את הדרך לשם. יש לי הרגשה, שאצל מי ש"קם לתחיה", החרדות והפחדים שונים מאלה של הדכאוני והשפוף. עכשיו יש מה להפסיד, ויש על מה להילחם. לא בטוח שאלה אותם הפחדים מפעם, ויתכן מאד שאם תחזרי לטיפול, כל מיני דברים נוספים ייראו אחרת. אני תמיד שמחה כשאת חוזרת לעדכן, ואשמח אם תספרי גם בהמשך מה החלטת לעשות. מאחלת לך שנה מלאה חידושים, הישגים, מימוש והגשמה, ובעיקר - שיזרחו מעלייך כל צבעי הקשת, להנאתך. שלך ליאת