אלוהים !

בעלי ואני נשואים שנה חצי. יש לנו בעיות על רקע מיני, ועל רקע תרבות של קללות וצעקות שהוא לא מוכן לרדת מהן. אני נפגעת ממנו מאוד קשה וסובלת מאוד גם בחברת משפחתו על קרע הבדלי תרבות ופיצוים שהיו לי איתם בעבר ואני פוחדת שיחזרו על עצמם. שנינו בני 37 כמעט. אני מאוד רוצה להספיק את הרכבת מבחינה ביולוגית (ילדים) ומרגישה כבר בשלה מספיק. לפני חצי שנה – התגלה שהוא עקר והוא עבר ניתוח לתיקון צינורית הזרע. תשובה לגבי הצלחת הניתוח תהיה רק בחודש הבא ואם לא – הרי שצפוי לי עינוי בדמות טיפולי הפרייה. יש ביננו פערי הבנה עצומים לגבי האופן שבו צריכה להתהל הזוגיות ולגבי התעללותו הנפשית בי. לאחרונה הסכים לטיפול זוגי אך אין בכך ערובה לשינוי רציף מצידו. מה אני עושה ? נשארת בג'יפה של להתמודד מול האלימות המילולית שלו, הקושי עם משפחתו, ותפיסותיו ? וגם : בהתמודדות עם עקרותו ???? או לוקחת מהר את עצמי החוצה ומקווה לטוב ? היה מאוד מאוד קשה למצוא בן זוג מתאים וגם תקופת ההמתנה לבחור המתאים מאוד מייאשת ומתישה נפשית. בגילאים הללו הדבר נעשה קשה פי מאה כיון שכמעט ואין "נורמלים בראש" שהם גם ללא ילדים. ומעבר לזה ? מי ערב שאספיק גם למצוא מהר זיווג וגם ללדת ? הרי כבר עכשיו אני בבעייה מבחינת גיל ביולוגי (אני פורייה). אני בדילמה – אנא עיזרו לי !

ביבה היקרה! קשה לומר למישהי מה לעשות ומה לא, אלו הם חייך. אני למדתי דבר אחד בחיים- עשי מה שעושה לך טוב- והתרחקי ממה שעושה לך רע! די פשוט נכון? החיים כ"כ קצרים שיש לצמצם את כמות הסבל למינימום. קשה לא להתחשב בשיקוליים רציונליים- של שעון ביולוגי וכו'יב... אך, כשמרגישים טוב, בקשר, בחיים אז יהיה קל יותר בעתיד לשאת את המעמסה הלא פשוטה של טיפולי פוריות. רצוי לעבור תקופה זו עם הפרטנר המתאים או כל תמיכה אחרת, משפחתית, חברים אבל הכל עדיף מלשאת משא נוסף ומיותר שמכביד ומקשה על המסע. לעיתים בחיים, יש צורך בויתורים...אך, קודם יהיה עליך להציב לעצמך סדרי עדיפיות, גבולות, למה את מוכנה ולמה לא. למשל: שאלי עצמך- האם את מוכנה להביא ילד לעולם בקשר שכזהו/ אולי להביא ילד כאם חד- הורית ולדעת מראש את החסרונות והיתרונות לזה. או שאולי לוותר על ילד בשלב זה, זו גם אפשרות, עד שתחווי קשר תומך...אם זה בטיפול זוגי אם הקשר הנוכחי או בחיפוש אחר קשר חדש שיהיה יותר מתאים למידותייך. יש לך הרבה על מה לחשוב אך , זיכרי- רק מה שעושה לך טוב- זה הכלל שצריך להנחות אותך לאורך כל הדרך מבלי לוותר על צרכייך (שהגדרת לעצמך בבירור מראש). בהצלחה בכל אשר תפני... דעי לאן את פונה כשאת משקללת את החסרונות והיתרונות בכל מצב נתון. שנה טובה

מצטרפת לדעה הקודמת הדילמה אכן קשה אבל מצד אחד עומד הרצון שלך לילד, אותו לא בטוח שתוכלי להשיג במסגרת הלא בריאה הזאת ומצד שני עומד קשר זוגי לא מוצלח עם בעיית עקרות הייתי אומרת לך : לכי עם האמת הפנימית שלך באמונה הכירי בטעות ולמדי ממנה זה נכון שבגילאים שלך הכי קשה למצוא זיווג - עד גיל 33-34 את עוד נחשבת צעירה ויפה אחרי גיל 42-44 את עדיין צעירה ויפה אך סוג אחר של אנשים יימשך אליך, בשל בשלותך ונסיון החיים שלך ודווקא הביולוגיה עשתה את זה ככה שבסוף שנות השלושים, שהם כביכול ה"קצה" של השעון הביולוגי, רוב האנשים בגילך יחשבו שאת "זקנה מדי" כיוון שיש להם פנטזיה שעם בת 25 יצליחו להביא יותר ילדים, ובסוף עוד מתברר שהם עצמם עקרים לדעתי, חכי עוד חודש עד להצלחה/אי הצלחה של הטיפול ואם את יכולה להתמודד נפשית עם להיות אם חד הורית עם פרטנר לא קל - עשי איתו ילד מתוך ידיעה שזה בודאי לא ימשך הרבה. תראי שברגע שיגיע הילד יתגלעו ביניכם חיכוכים עוד יותר גדולים בגלל שינויי תרבות ותפסיה על חינוך ילדים, וממילא תעזבי, אם רק תוכלי ואם את חושבת שלא תצליחי לעמוד בזה מבחינה רגשית, כלכלית או אחרת, תעזבי אותו כבר עכשיו ובמקום לרוץ לחפש שידוך תעבדי על עצמך במשך שנה שנתיים, תשפרי הופעה חיצונית, תלמדי משהו שמפתח אותך אישית, תבני את עצמך ותיכנסי להזדמנויות חברתיות חדשות - מה שלמדת מהקשר הזה תפנימי ויעזור לך לא ליפול בפעם הבאה עם מישהו שאינו מתאים לך רק בגלל ה"לחץ של השעון" שנה טובה

שלום ביבה, כמובן שאיש לא יוכל להחליט בשבילך כיצד לפעול, וכל מה שאפשר זה לחדד את נקודות המבט. אני חושבת שאם בעלך מוכן ללכת לטיפול זוגי זה עניין משמעותי וחשוב, ובניגוד לאמונתך, יש כאן פוטנציאל טוב לשינוי דפוסים ישנים. אל תשכחי שאת מביאה רק את עמדתך שלך, ובהחלט יתכן שגם לך יש חלק כלשהו באווירה הזוגית שנוצרה בבית. אני חושבת שטיפול יכול לסייע בזיהוי הקשיים ובעבודה משותפת לשיקום התקשורת ביניכם. אם, למרות המאמץ, יימשכו ההשפלות והיחס התוקפני כלפייך, יש מקום לשקול אם את רוצה להקים משפחה גם במחיר חרותך ורווחתך הנפשית. אלה החלטות כבדות משקל, ולכן אני ממליצה לך מאד לברר אותן במסגרת טיפול עם איש מקצוע, יהיה זה המטפל הזוגי או מטפל אישי משלך, אליו תוכלי לפנות המקביל לטיפול הזוגי. בהצלחה ושנה טובה ליאת