ליאת

ליאת, מה שלומך? איך הייתה ארוחת החג? היה טעים? מקווה שלא עבדת קשה מידי, ושאת מצליחה גם לנוח בין לבין... אני בסדר. לאט לאט מתחילה לחזור לשגרה. נראה לי שהחלק הקשה מאחוריי. אלה היו שבועיים מאוד אינטנסיביים. השבוע נפגשתי עם הפסיכולוגית אחרי שלושה שבועות שבהם לא נפגשנו. כל התקופה הזאת היא ליוותה אותי לא רק מבפנים גם במציאות. היא התעניינה, דאגה והרגיעה. היא יזמה איתי תקשורת, לא נתנה לי להשאר לבד. כל כך הרבה קיבלתי ממנה (!!!). באמת זכיתי! אני עוד מעט סוגרת שלוש שנים בטיפול. לפני כל הבלאגן, היו לי מחשבות לסיים את הטיפול. היום, אני פשוט רוצה שהיא תמיד תהייה שם. טוב לי ככה כשהיא מלווה אותי. אם אני לא טועה (בבקשה תתקני אותי אם כן...), את מחזיקה בעמדה שטיפול זה לתקופה, ופחות כדרך חיים. אז מה את אומרת? וכמובן חג שמח ושנה טובה! כיף לי שאת פה. התגעגעתי. נורית

נוריתי, אני מרגישה את הפורום - איכשהו - קצת חגיגי ביומיים האחרונים, ושמחה שגם את פה. יופי שאתם חוזרים לשגרה, ועוד יותר יופי שהמטפלת שלך יודעת להיות שם באופן הנכון לך. אני לא בטוחה שאני בכלל 'מחזיקה בעמדה' כלשהי ביחס לטיפול, כי 'עמדה' יכולה להכתיב סוג של נוקשות וצמצום. אני יודעת שיש אנשים שרואים בטיפול חלק מתחזוקה נפשית שוטפת, יש מי שרואים בו שיעור, אימון, תיקון, הורות, מסע, ריצת 100 מ' או ריצת מרתון - כל אחד כשלעצמו או כולם גם יחד. אני חושבת שאני מכבדת כל בחירה, כל עוד היא נעשית מתוך הכרה בצורך האמיתי, ומתוך רצון חופשי. תני לעצמך להתענג על הטוב העומד לרשותך ככל יכולתך. טוב הוא מצרך נדיר. מאחלת לך שנה של חירות, יופי, שמחה ובריאות לרוב. שלך ליאת