ילדינו בן השלוש מרביץ

יש לנו ילד יפה ומדהים (יחיד) .אבל הוא מרביץ לנו ולילדים אחרים כבר הרבה זמן כששואלים אותו למשל למה הרבצת? אז הוא עונה כי רציתי את המשחק ,או משהו אחר שקשור לאותו עיניין שהוא רצה ,או כשהוא מרביץ לנו ושואלים אותו למה הוא עושה זאת ?אז הוא לא עונה .יש לציין שהילדהוא נבון מאוד ומניפולטיבי מאוד ומכיר כבר את כל נקודות החולשה שלנו וכמובן מנצל אותן. זה משגע אותי ואת אישתי ,זה הופך אותי להיות האיש הרע שמעניש (הוא שומע בקולי יותר מאשר לאישתי).לפעמים אני נותן פליק בישבן ולפעמים אני צועק ואומר לו לא לצאת מהחדר. אני לא יודע עם זה קשור אבל אני ואישתי מתווכחים בינינו בנוכחותו, אך החלטנו כבר זמן מה לא לצעוק , או לריב ליד הילד. מה אפשר לעשות בקשר לזה שהילד יפסיק להרביץ ( האם יש שיטות )? איך להתנהג עם הילד בזמן ההרבצה לנו ולאחרים ?.

תקרא את ההודעה שלך ותגלה לבד מה לעשות. מניפולציות על נקודות חלשות? כולה ילד בן שלוש!!! אל תתנו לעבוד על הנקודות שלכם. תהיו תקיפים, עקביים, שימו גבולות. אם אתה מכה אותו אז הוא לומד שמותר להכות וזו התנהגות לגיטימית אז איך אפשר לצפות שלא יכה גם? כשהוא מכה אותך או את אשתך פשוט תחזור על מסר אחד קצר בצורה תקיפה: א ס ו ר ל ה כ ו ת ותמנע ממנו את האפשרות הפיזית להכות, נניח על ידי חיבוק. אם זה ממשיך תתרחק ממנו. אל תבקש הסברים למה הוא מכה. אל תענה לעולם לבקשה שבאה עם המכות. תהיו עיקביים. חזקו אותו על התנהגות מילולית, נניח כשהוא מבקש יפה משהו שרוצה. בהנחה שאתה לא מכה את אשתך בזמן המריבות אז לא מכאן באה התנהגותו. זה לא נורא לא לריב ליד הילד אבל גם לא הכרחי. הילד רוצה גבולות.

ילד בן שלוש מרביץ. נקודה. אם הוא בן. אם הוא בת אולי לא, לא בטוח. לא כל ילד בן שלוש מרביץ, אבל רובם. בערך עד גיל ארבע זה יעבור השאלה היותר מעניינת זה איך יוצרים יחסי אמון ודיבור הדדי כלומר לאפשר לכל צד (ילד מול הורים) להגיד את שלו בנועם, בלי האשמות, אבל עם חופש ביטוי מלא אין דברים שעליהם לא מדברים ואין דברים שלא נענים הורים עושים מניפולציות על ילדים חבל"ז למה שאת זה הם לא ילמדו???

לתת פליק מדי פעם, בתנאי שלא יכאב באמת אלא רק יזהיר יותר בעייתי הויכוחים בינך ובין אשתך בנוכחות הילד הילד ירגיש יותר ביטחון וירביץ פחות עם תהיו מאוחדים אם תבינו שהוא ילד ואם תאהבו כולם אחד את השני ברכה!!!

שלום להורים המיואשים, אני מצרפת קישור לתשובתי מהשבוע שעבר בדיוק בנושא זה http://nana.doctors.co.il/xFF-Read,xFI-6,xPG-771,xFT-674471,xFP-674635,m-Doctors,a-Forums.html כדאי לחזור ולהדגיש שוב, מה שאולי לא הודגש שם: אלימות מכל סוג אינה מותרת כלפי אף אחד, ובוודאי לא כנגד ילד בן שלוש. גם פליק בטוסיק הוא פעולה אלימה. תחשוב איך היית מרגיש לו היה נעמד מולך ענק הגבוה ממך פי שלושה, ונותן לך פליק חינוכי או צועק עליך במבט מאיים. עליכם להדגיש במילים ובמעשים שאלימות אינה אופציה אצלכם בבית, כלפי גדולים וקטנים כאחד. זכור שהשפעתך כהורה סמכותי גדולה עשרת מונים כשאתה עושה את הדברים בשקט ובביטחון. אם תרגישו שאתם מתקשים לחולל את השינוי בכוחות עצמכם, פנו למספר שיחות הדרכה אצל פסיכולוג/ית ילדים. בהצלחה ושנה טובה ליאת

ליאת מאד אוהבת את תשובותיך, הן אמפתיות, מתייחסות גם למה שלא נאמר בפרוש ומעידות על הבנה אינטואיטיבית של נפש האדם ובעיקר הן לא סמכותיות ומתנשאות, את זה אני מאד אוהבת מסכימה איתך לגמרי שצריך למצוא את האיזון הנכון בין סמכותיות לפתיחות ולרסן ילד כאשר הוא מרביץ להוריו מצד שני להורה לפעמים "מתפלק" פליק קטן, כי גם הוא ילד וגם הוא נעלב כשתוקפים אותו, אפילו אם זה ילד קטן אני חושבת שהוטו המוחלט על "אלימות נגד ילדים" צריך להתמתן קצת כשבני בן בשנתיים היה נושך לי בפטמה על מנת להשתעשע קצת מהכאב שלי כשינק נתתי לו לא פעם פליק פצפון על כף היד כדי שיבין שאלימות זה כואב אני לא אומרת שהרגשתי נוח עם זה, הלוואי שהייתי יכולה להסביר לו את זה אחרת מצד שני השתדלתי, כעיקרון חינוכי, לא להרגיש רגשות אשמה מול ילדי להתנצל בכנות על הטעויות שלי (גם מבוגר יכול לטעות וזה מחזר ילד כשאמא אומרת לו: "תשמע, איבדתי שליטה לרגע, צעקתי, האשמתי אותך שלא בצדק, מצטערת, אשתדל שזה לא יקרה יותר, וגם אתה יכול ללמוד מזה משהו על מה לא כדאי לעשות עם אמא, כי גם אמא בנאדם", זה כמובן בגילאים מבוגרים יותר) מכיוון שהצלחתי לא רע עם שני ילדי שהם בוגרים כעת, גדלו בתנאים לא פשוטים והוכיחו שגם מתוך מצוקה כלכלית ורגשית אפשר לצאת 10, אני יכולה להגיד שהכי חשוב זה הכנות והכי גרוע זה מניפולציות, יותר גרוע אפילו מאלימות, והרבה יותר נפוץ אגב, האם את נותנת חוות דעת משפטיות?? אם כן אנא שלחי לי דוא"ל לפניה אליך