ואני כפיי ארימה

אורנה יקרה, אחרי שני ניתוחים והמון המון (המון) פחדים מצידי, הגיעה בשורה משמחת (עדיין לא סופית, אז לא אכריז בקול גדול..רק בסוגריים, בשקט- הכל בסדר. הגידולים היו התחלתיים שניהם ולא צריך כימותרפיה...) :-))) איזה מזל!!! איזה כיף!! ("אבל אמרנו בשקט, לילך?.." "אבל אני נורא שמחה.." :-) ודווקא עכשיו הפקק משתחרר, ובשריקה, כמו של קומקום, אני קצת מתפרקת, והשגרה מנסה להתנחל מחדש בחורים שהשאיר המשבר (וזה לא תמיד קל); לפעמים זה מפל-בכי, לפעמים סתם טפטוף מקומי, לפעמים חיוך ... הפחד עוד כאן..לא עובר לי, העקשן.. מחלחל לחלומות שלי כל הזמן.. (אבל הכל בסדר) תמונות הילדות שלי, שחשבתי שאתבונן בהן בקרוב מאוד בערגה, געגוע וצער, מציפות-מטביעות אותי עכשיו בחמימות, מהולה בצער, פחד, שמחה והקלה- הכל יחד. תמונות שלה מחבקת אותי, כילדה, גורמות לי לבכות ברגע.. אמא שלי התחילה להבחין בהתפרקות הזו שלי, ערה יותר לקושי עכשיו. עכשיו כשאפשר. השנה החדשה הגיעה בדיוק בזמן! איך תמיד היא יודעת מתי לבוא? מספיק כבר עם השנה הקודמת.. קניתי לה (לאמא, לא לשנה :-) זר פרחים גדול-גדול, בצבעים שזכרתי שהיא אוהבת (כשהייתי ילדה). זר אביבי בסתיו. בחיוך ביישני אמרתי לעיניים המאירות ולפנים הזורחות שלה (לקראתי) שזה כי אני כל כך כל כך שמחה שהיא בסדר. היא תפסה אותי לחיבוק גדול וחזק, כמו שאני אוהבת. כמו שכבר חודשים אני מתאפקת לא לתת לה.. לא להכאיב באזורי הניתוח, לא להדאיג שאני דואגת. לא לפרוץ בבכי. כמה חיכיתי לחיבוק כזה...! עצמתי עיניים בעונג, החנקתי דמעה ונשמתי.. אמא שלי כאן. שנה טובה! (הפעם באמת) שמחה מאוד שדווקא את כאן היום, אורנה. נעים לי לכתוב לך, את יודעת? מוקדם לאחל שנה טובה גם לך, או שכבר מותר? שנה טובה, אורנה יקרה! מלילך.

לילך יקרה, בדיוק *ככה*, מתחילים שנה חדשה :- ) !!! שימחת אותי מאוד. גם ריגשת. מרשה לי בהזדמנות הזאת, לאחל הקלה מהירה, לכל החולים ולכל אלה שמלווים אותם צמוד צמוד? שנה טובה, לילך. שנה טובה גם לאורנה :- ) הרבה בריאות יעלה

יעלה יקרה מאוד גם, איזה כיף שענית :-) (תודה..) את תמיד מרגישה לי מכל הלב.. אני מצטרפת בכל לב לאיחולי ההקלה לחולים ולמלווים הדואגים! את יודעת.. (כך מתחיל סיפור..): במשרד שאני עובדת בו, בקומה לצערי קצת חשוכה, גדל צמח קצת מוזנח בעציץ גדול וכבד, מלוכלך בבדלי סיגריות וקליפות גרעינים..ממש לא נעים ממנו, מהצמח. יש לי קצת חולשה לצמחים ואני מקפידה להשקות את המסכן.. ואת יודעת מה גיליתי? :-) בשבוע האחרון נבטו שם כל מיני נבטים ירקרקים חדשים של צמח חדש.. קצת מפליא.. במקום סגור? בלי אור?.. אבל כשהתקרבתי קצת ראיתי שקליפות הגרעינים הן לא קליפות, אלא גרעיני מלון(!)... נס קטן וירוק נובט לו במקום הכי לא צפוי.. אז זה מה שאני מאחלת לך לשנה החדשה- גרעיני מלון בעציצי המשרד! :-) (סתם..) אני מאחלת לך הרבה ניסים קטנים ובשורות טובות במקומות לא צפויים. (כי ככה הכי כיף לקבל אותם...)- ובכלל, שנה טובה! לילך.

יעלה, נעמת לנו כל-כך גם השנה... תודה על אורך הרוח שהשפעת על כולנו, אורנה

לילך יקירתי, כל האמהות והבנות שבעולם, בשרשרת ארוכה, הבינו מהבטן מה שכתבת... כמה טוב שיש זמן - לקשר, למגע, לחיבוק, למאור פנים. "עצמתי עיניים בעונג, החנקתי דמעה ונשמתי" גם אני... בחמימות אין קץ, ובתקווה למלונים, אורנה

אורנה יקרה, חשבתי שהלכת לישון (אני מניחה שאת מצידך קיוית שתלכי לישון..) אבל אני שמחה שאת כאן ושהצצתי בכל זאת.. פתאום נזכרתי שלפני שהצלחתי לומר מילים כמו 'גידול' ו'סרטן', אפילו רק לעצמי (אי שם במאי), הצלחתי לרשום אותן פה. לך. (זוכרת?) וגם אז זה היה בשקט-בשקט.. תודה.. לילך.