שאלה

שלום ליאת, התחלתי טיפול אצל פסיכולוגית שנחשבת ל-מאוד טובה! אבל מה... וזה אבל גדול. אני לא מצליחה בשום דרך להתחבר לא אליה, ולא למקום ואני אסביר- בפעם הראשונה שנכנסתי לחדר, עברה בי צמרמורת -החדר- נראה קר,מרוחק,ומנוכר...כמעט מפחיד לשהות בו. ואותה הרגשה כמעט לגביה, יש בה משהו מאיים,( בלי להעליב-קצת כמו הזאב מכיפה אדומה). אז נכון שאני *רק* הולכת לטיפול ולא לחפש חתן, ובכל זאת האין קליק הזה מפריע לי מאוד. עד כי אני מוצאת עצמי כל השעה בוהה בחדר ובמראהו , ואליה אני בכלל לא להרים את עיניי. אני מנסה לומר לעצמי שאני מתעסקת בשטויות בזמן שישנם דברים הרבה יותר חשובים-שהביאו אותי אליה, וזה לא ממש עוזר. מן הסתם לא החדר ולא החזות שלה( או מה שהיא משדרת)תשתנה,והשאלה שלי היא-אם לא חבל על הזמן שאני מעבירה שם רק בגלל שהיא נחשבת טובה,ובידיעה שאין מצב שאתחבר כך. (בטוח לא אומר לה מילה על כך א. זה מעליב ב. מי אני בכלל) או שאני פשוט צריכה למצוא מקום שיהיה לי קצת יותר נעים ללכת איליו, ועם הדברים הכ"כ קשים שאמורים לעלות שם נראה לי שלפחות חיצונית יהיה קצת יותר קל. זה מוזר להרגיש כך או שזה נורמלי?

רציתי לומר לך שאני הלכתי למישהי שנראתה קרה ומנוכרת עם זאת החדר שלה היה חם ונעים, ולאחר זמן מה עזבתי את הטיפול והתחלתי ללכת למישהי שמאד חמה עם זאת החדר שלה היה קר ואליה יותר התחברתי. לאחר זמן מה היא ערכה שינוי בקליניקה. לדעתי, חפשי מישהי שתוכלי להתחבר אליה, אלא אם כן יש לך בעיה כלשהי להתחבר לאנשים ואז תצטרכי לטפל אצלה בבעיה.

ברוב המקרים אין לי בעיה להתחבר לאנשים, ואני גם לא מייחסת חשיבות למראה חיצוני אם זה לא מישהו שאני רוצה בתור אהוב.אבל פה זה מאוד מפריע לי.

שואלת, אני רוצה לספר לך מניסיוני .. הגעתי לטיפול פסיכולוגי מחוסר ברירה (לא אלאה אותך כרגע בפרטים...),עשיתי את מה שאף פעם לא העזתי, ופניתי למטפלת דרך קופ"ח. בפגישה הראשונה(הייתי במצב נפשי לא טוב)ראיתי אותה ואמרתי - איזו מכוערת. איך אסתכל עליה חמישים דקות כל שבוע? לא היה לי נוח על הכסא,כל הזמן זזתי וניסיתי למצוא את המקום "הנכון",יצאתי מהחדר ולא הבנתי איך כסא שנראה כל כך נוח,יכול להיות כזה לא נוח!!! את שאר הפגישות עשינו בחדר אחר עם כסא אחר. ולאחר כמה חודשים נאלצנו לחזור לאותו חדר. להפתעתי הרבה,הכסא היה ממש נוח. ואז הבנתי, שהכסא לא היה לי נוח, כי פשוט לא היה לי נוח,ולא רציתי את הטיפול,היה לי קשה וכואב ולא רציתי לשתף מישהו זר,ולא משנה כמה מקצועי וחכם הוא! אבל אחרי שגיליתי כמה היא מקסימה ונהדרת,ותומכת. תחושתי השתנתה. הכסא הפך לנוח, החדר הפך לנעים . והיא - כבר לא מכוערת. מה שאני מנסה להגיד, זה שאולי משהו פנימי,השייך לעולמך גורם לך להרגיש כך. אולי זה שהיא מטפלת שנחשבת לכזו טובה גורם לך להרגיש משהו ולרצות לא להיות שם (ואז כל התירוצים צפים...), אולי גם בך יש איזו התנגדות לטיפול ואז אם החדר מרגיש קר ומנוכר אז אי אפשר לקיים בו טיפול??? הקליק הוא לא עם החדר עצמו. אלא בקשר בינכן. ואם הקשר בינכן יהיה טוב, התפאורה מסביב לא תפריע לך. מה את אומרת?

זה נכון שיש בי חלק מאוד גדול שמתנגד לטיפול, לא יודעת אם אני חוששת מהעובדה שהיא טובה מה גם שטוב זה עניין יחסי, רק אני כל פעם אומרת לעצמי אולי היום אצליח להרגיש שונה וזה לא קורה(אומנם לא היו הרבה מפגשים) ואם הקליק הזה יכול להיות בהמשך...אפילו אם אני כבר רוצה לומר משהו אני מיד נעצרת לא יודעת להסביר זאת אבל אין שום חיבור, ומצד שני הרי אי אפשר ללכת כל יום למישהו אחר ולראות אם קיים הקליק הזה. לא יודעת נראה לי נורא מוזר שאפילו לשאלה פשוטה אני לא יכולה לענות לה ועוד להסתכל לה בעניים מה כך אני אמורה לעבור טיפול שלם? (אני לא חושבת שזה תירוצים למרות שלא חסרים לי כאלה.)

לא אחדש הרבה מעבר ממה שנאמר אבל נסי נסי נסי לדבר איתה על זה. בדיוק זה. למרות שאמרת שבטוח לא תאמרי, אבל זה מה שאמורים לעשות בטיפול (לפחות בטיפול דינמי). אחרי זמן שנמצאים בטיפול לומדים שזה בעצם החומר ממנו הוא בנוי. מן הניסיון, חשוב לדבר על החוויה של החדר התוקפני, עליה כעל זאב בולע טורף עם שיניים, על הפחד לספר, למה פחד. כל זה בהקשר עם דברים שקרו לך פעם. האם יש בחוויה שלך אותה משהו שמזכיר לך איזה עבר? בקיצור, זה לחם של הטיפול. לדעתי, לא זו בלבד שהיא לא תיעלב או תבטל אותך, היא אפילו תחייך (עם שיניים של זאב, זה יהיה מעניין... נאמר בהומור, כמובן). דבר מפחיד כשלעצמו. שום דבר לא שטויות, כל מה שמפריע הוא דבר שיש לו משמעות בטיפול, ומה שתיארת לא נשמע לי מוזר בכלל. אם תצליחי לדבר על כך, זו יכולה להיות קפיצת מדרגה בטיפול. על פי רוב, ואמרו זאת לפניי, זה לא באמת החדר חדר ומה שיש בו... הסיבות לחוויה הזו יכולות להיות מגוונות ועולם שלם מאחוריהן. עדיין יכול להיות שאין התאמה בינכן. גם זו אפשרות, אבל צריך לבדוק קצת יותר לעומק לפני שקובעים ממש. חתן, מטפלת... קשר משמעותי... לא ממש שונה...

שלום לשואלת, מדברים הרבה על ה'קליק' המפורסם, שנוצר או לא נוצר בחדר הטיפול. אני מסכימה עם מה שנאמר כאן ע"י קודמותי, ויודעת שדברים יכולים בהחלט להשתנות בהמשך. עם זאת, יש לא מעט מטופלים שבוחרים לבדוק מספר מטפלים (שניים או שלושה), ולמצוא את מי שיהיה הכי מאפשר ונוח עבורם. אם מתעוררת בך תגובה כל כך עוצמתית, אולי שווה לבדוק עוד מישהו. אם יימצאו זאבים נוספים, אפשר יהיה להניח שההתנגדות שלך היא זו שמצמיחה את השיניים המפחידות. בהצלחה ליאת