התייעצות

היי ליאת מה דעתך על ילד בן שלוש וחצי שמרביץ לאמא שלו? שמתי לב,שכשהוא כועס על אביו הוא "מחטיף" לו כמה מכות. לאמו,הוא מרביץ הרבה יותר (כנראה מאוד כועס עליה??). בפעם האחרונה למשל,הרביץ לה כאשר היא באה לקחת אותו מהגן. האם אפשר יהיה להסיק בזהירות כי יתכן והילד מקבל מכות ולמד שזו הדרך לפרק כעסים? או שמכות הן "שפה" שילדים מכירים מהגן וכו' והם משתמשים בה כאשר הם לא יודעים לבטא את כעסם בצורה טובה יותר? וכשאני חושבת על זה, אז "השפה" הזו של מכות מדוברת אצל הילד גם בקרב אנשים שהוא אוהב,כמו הדודים והדודות. שאלתי אותו משהו,והוא בעט בי תוך כדי שענה וביקש שאלך (העדיף את הסבתא על פני). האב,וגם אני אומרים לו שזה לא נעים לנו ולא מרשים להרביץ. כיצד היית מציעה לנהוג במקרה שהילד מכה? תודה רבה.

שלום דודה, בשום גיל אין לאפשר לילד להרים יד על הוריו. זוהי פגיעה קשה בסמכותם, והיא משדרת לילד שהוא אדון הבית. ילד כזה מועד לסבול בהמשך מחרדה וקשיים נוספים כמעט בכל תחומי התפקוד שלו. ילד יכול להתפתח בצורה תקינה רק כאשר הוא יודע שיש מבוגר, עליו אפשר לסמוך, ואשר יעצור אותו וישמור עליו מפני תוצאותיה של התוקפנות שלו. כדאי לזכור שילדים צעירים חוששים גם מפני תוצאות האגרסיה שלהם, כשהפחד הגדול ביותר הוא להרוס את ההורה האהוב בחמת זעם. לכן, בכל פעם שהילד מנסה להרביץ, יש לרסן אותו באחיזה נחושה, ולומר בשקט אך בתקיפות: "אני לא מרשה לך להרביץ לי". יש להימנע בכל מחיר מתגובה משועשעת, גם אם המכות שלו אינן כואבות, תגובות כאלה הן מבלבלות ומשדרות מסר כפול. במקרה שהוא ממשיך לנסות יש להרחיקו, או לנתק מגע פיזי עמו עד שיירגע. אין טעם ב'שיחות' והסברים, אלא רק בפעולה תקיפה ואסרטיבית. ולשאלתך על המקור האפשרי להתנהגות זו - יתכן שהוא חשוף לאלימות פיזית או מילולית בבית או מחוצה לו, אך כמו שזה נראה מכאן, הבעיה המרכזית היא היעדר גבולות והיעדר סמכות הורית. תוכלי להדפיס עבור אמו של הילד את תשובתי, ולהציע לה לפנות ולהיעזר בפסיכולוג ילדים למספר פגישות הדרכה. בהצלחה ליאת